לפני עשרים וחמש שנה, שנת תשמ"א, חל כ"ה סיון (היום) בשבת פרשת קורח. במהלך ההתוועדות סיפר הרבי שליט"א מלך המשיח את האורע שקרה ביום זה, כפי שמסופר בגמרא, וקישר בין טענת המרגלים לשלמות הארץ וביאר את הקשר לסיפור הנ"ל.

מערכת פורטל חב"ד מגישה בזאת את תוכן השיחה.

"במגילת תענית. מסופר, מה שהתרחש ביום זה לפני אלפי שנים, ואילו לא היינו יודעים שזה התרחש אז - סבורים היינו שסיפור זה הודפס בעיתוני כ"ה סיון תשמ"א. והיות וסיפור זה מובא בתורה שבעל-פה - שהיא חלק מהתורה - מובן שמפרטי סיפור זה יש ללמוד כיצד לנהוג כעת.

המאורע שהתרחש בכ"ה סיון הוא כדלהלן:  בני ישמעאל, בני מצרים ובני כנען, פנו בתלונות על היהודים - למי ששלט, ויכל לפעול עליהם - בטענה שהארץ בה דרים היהודים, אינה שייכת להם.

בני ישמעאל טענו אשר היא שייכת להם, היות וישמעאל הוא יורשו של אברהם; בני מצרים טענו אשר כל מה ששייך ליהודים, נלקח על-ידם מהמצרים בעת יציאת-מצרים, ואף הביאו לכך ראיה מהכתוב בתורה: "וינצלו את מצרים". ובני כנען טענו "ארץ כנען שלנו". דרישתם, אפוא, מגוי זה היתה - אשר יפעל על היהודים שימסרו להם את ארץ ישראל.

בכדי להגיב על טענותיהם שלחו היהודים את 'גביהה בן פסיסא' - אשר לא התפעל מבני ישמעאל, מצרים וכנען, ובהוכחות מהתורה דחה את כל טענותיהם, ולא זו בלבד, אלא אף הוכיח להם שהם צריכים לשלם עוד ליהודים. כיון שענה את התשובה בסגנון כזה אשר גם גוי הבין אותה, והיות שענה את תשובותיו על-פי התורה - "תורת אמת" - נתקבל המענה אצל אותו גוי.
ובעקבות כך אמר (אותו גוי) לבני ישמעאל, בני מצרים ובני כנען: "תשובה ניצחת השיב אתכם אם אתם מחזירין תשובה - מוטב. ואם לאו - הרי אתם לו לעבדים". כששמעו זאת, ביקשו שלשה ימים בכדי לענות לו - וכלשון הסיפור: "הלכו ולא מצאו תשובה מיד הניחו בתיהם כשהם מלאים, שדותיהם כשהם זרועות, כרמיהם כשהם נטועות, הלכו וברחו להם".
ולכן - מסופר במגילת תענית - קבעו יום זה (כ"ה סיון) ליום-טוב.
ולכן, יש להפיק מכך הוראה ברורה בכל שנה ושנה בהגיע התאריך כ"ה סיון, ובמיוחד שהמצב עתה, הוא בדיוק רב, כהמצב דאז!  וההוראה היא: שצריכים לנהוג כפי שהיהודים נהגו אז, ולענות על הטענות הנוכחיות - בדיוק כשם שענו אז. ובאם אכן ינהגו כך - לא רק שיערבו לכך שלא ימסרו חס-ושלום מאומה מארץ ישראל - אלא גם מה שכבר מסרו יקבלו חזרה מהם, מפני שזה באמת שייך ליהודים, ורק לפי-שעה נמצא ברשות הגוים.
השבח הגדול ביותר של ליובאוויטש!
"זה אינו ענין של ליובאוויטש, אלא זה ענין הכתוב בתורה. אך ישנם כאלה המפרשים שהיות וליובאוויטש גורסת כך - הרי זה נהפך לענין השייך לליובאוויטש בלבד, וממילא מדמיינים לעצמם, שכאשר הינם נוהגים היפך הכתוב ב'מגילת תענית' - אינם פוגעים בתורה - אלא בליובאוויטש בלבד. אך בפועל זהו השבח הגדול ביותר עבור ליובאוויטש - כפי שכל יהודי מתייחס בתור שבח לכך שאומרים שאם אין נוהגים כפי הכתוב בתורה - פוגעים בו! אין כל צורך לעשות מכך מבצע ופעולה מיוחדת - אלא כל אחד צריך להפיק בעצמו את ההוראה הפשוטה והברורה כיצד יש לנהוג כאשר גויים טוענים שארץ ישראל שייכת להם. אמנם זהו הפסד שעד עתה לא השיבו להם על-כך, ואם-כן מה יום מיומיים?! - אך על-כל-פנים, כאשר ישיבו להם מכאן ולהבא, יחסכו בכך את כל הבעיות.