נושא היום: חנוכה
הבעל-שם-טוב
כי התורה היא ניצחית - וגם עתה יש בחינת הדלקת נרות המנורה ברוחניות.
(כתר שם טוב הוספות אות קעח)
המגיד ממעזריטש
עבירה גורמת שכחה - מפני שעבירה גוררת עבירה ושוכח את ה' יתברך ועושה עוד עבירה, והתשובה גורמת הזכרון. ורמז לדבר: "שמן זית" - שהזית קשה לשכחה והשמן טוב לזכרון, וכמו שהשמן גנוז בתוך הזית, כך התשובה גנוזה בתוך העבירה, לפי שהתשובה היא מצות עשה מתרי"ג מצות, אבל אינו יכול לעשות תשובה אלא אם עשה עבירה תחילה, נמצא שהתשובה גנוזה בתוך עבירה.
(לקוטי אמרים, סי' ריז)
כ"ק אדמו"ר הזקן
דהנה 'חנוכה' הוא מצוה מדברי סופרים, וידוע אשר "ערבים עלי דברי סופרים", ולכן יומי דחנוכה תמניא אינון [=שמונה הן], והוא גילוי בחינת 'שמיני', מעין הגילוי דלעתיד. וזהו גם כן ענין שמיני עצרת, דהנה ליכא מידי מדרבנן דלא רמיזא באורייתא [=אין דבר מחכמים שלא נרמז בתורה], ובאורייתא הוא ענין שמיני עצרת.
(ספר המאמרים תשי"ח עמ' 333)
כ"ק אדמו"ר האמצעי
והנה בכללות זהו ענין 'הדלקת נר חנוכה' שהוא להדליק ולהעלות את הניצוצות דישראל השוכנים למטה בחושך בגופים חומריים להאירם באור החיים בתוספת אור בהירות והבהקה יתירה, והוא על ידי השמן שבנר. והעיקר, מצד יתרון האור הבא מן החושך דקליפת נוגה שהוא על ידי בירור והיפוך כל רצונות הזרות מעיקרן ושרשן דוקא, שאז דוקא "יתאו המלך את יפיך" - שיתאוה בתשוקה נפלאה ביותר לבחינת יופי כזה שבא ביתרון האור, שבא מצד היפוך הרע לטוב - שמייפה את הפנים הרבה יותר מגוף היופי שבעצם או הנשמה בתורה ומצוות ואהבה ויראה כנ"ל.
(מאמרי אדמו"ר האמצעי, עמ' שלא)
כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק
חנוכה מותר בעשיית מלאכה, וכבר נתבאר הטעם לעיל. ומה שהנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בשעת הדלקת הנרות הוא מנהג טוב, והטעם -'כדי שלא יבאו להשתמש לאור הנרות שאסורים מליהנות לאורם'. והענין, כי אף על פי שחנוכה מותר בעשיית מלאכה לפי שאין ההארה באה בגילוי למטה במלכות רק בבחינת הודאה, מכל מקום נגד אור הנר עצמו על כל פנים אסור מלהשתמש לאורו, לפי שהנר עצמו הוא המשכת 'אור החכמה סתימאה' [= אור החכמה המוסתרת] שלמעלה מהשתלשלות ואין בו כדי להיות משתמשים בו לצורך קיום התמידי של העולמות, כדי שלא ינקו החיצונים, ולכן נהגו שלא לעשות מלאכה כלל בזמן שהנרות דולקים והארה זו מאירה כו', אבל לאחר הסתלקות הארה זו מותר לעשות מלאכה לפי שאין הגילוי בפנימיות כנ"ל.
(דא"ח "צמח צדק" (חנוכה) עמ' תשיז)
כ"ק אדמו"ר המהר"ש
שבת בעצם, הוא בחינת שבת והוא בחינת זעיר אנפין [= שש מידות], והשני נרות דשבת הם כנגד "זכור ושמור" - הם בחינת זכר ונקבה. 'זכור' - זכר, 'ושמור' - נקבה, שהם מקור בחינת השתלשלות העולמות כמו שכתוב "מלכותך מלכות כל עולמים", ולכן מותר להשתמש לאורם, ועיקר הנרות הם בכדי להשתמש לפניהם, ולכן חיישינן שמא יטה כו'. מה שאין כן 'נר חנוכה' שמצאו פך של שמן חתום בחותמו של כהן גדול, כהן גדול הוא בחינת אריך אנפין [= דרגה תחתונה שבכתר], והחותם הוא בחינת 'יסוד' דאריך אנפין, אי אפשר להמשיך בחינה זו בעולמות הנבראים בבחינת גילוי, שהרי גם הזהב אין העולם כדאי להשתמש בו כל שכן בחינת שמן זה כו' - שאין העולמות יכולים לקבל בחינה זו, לכן אסור להשתמש לאורה.
(תורת שמואל, תרכ"ט עמ' ט)
כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע
מלכות יון "טמאו כל השמנים" - דזהו התגברות חכמות חיצוניות על חכמה דקדושה, כמו שכתוב במקום אחר: אמרו "כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל כו"' - דזהו מצד התגברות חכמות חיצוניות רחמנא ליצלן. וכשגברו מלכות בית חשמונאי עליהם ונצחום התקינו 'נרות חנוכה' שהוא ענין 'ותורה אור' - בחינת מקור התורה להאיר גם החשך לאהפכא חשוכא לנהורא כו'.
(ספר המאמריס תרמ"ז, עמ' עט)
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ
חג הפורים מהווה זכרון להצלת הגוף היהודי. ההצלה היתה בדרך נס, כולם ראו את הפלא האלקי. אחרי הגאולה הראשונה, גאולת מצרים, הצליח לנו השם יתברך בנסים שונים, נסים פרטיים לאנשים פרטיים ולמשפחות פרטיות, ונסים כלליים לעיר שלימה או למדינה שלימה, אך, נסים כלליים שהקיפו את כל כלל ישראל, היו, בנס פורים - בשנת שלשת אלפים ארבע מאות וארבע - שהקיף את כל היהודים במאה עשרים ושבע מדינות מלכות אחשורוש, ובנס חנוכה - בשנת שלשת אלפים שש מאות עשרים ושתים - בארץ ישראל. שני הנסים - פורים וחנוכה - הם פלאים אלקיים שהביאו לקידוש השם הגדול ביותר, כל העולם, כל העמים, ראו את הפלאים האלקיים שעם ישראל נהי' מאושר בהם. אך, בכל זאת שונים שני נסים אלה בכך, שבנס פורים היתה הצלת הגוף היהודי ובנס חנוכה - הצלת הרוח והמוסר היהודי.
(ליקוטי דיבורים ח"א עמ' 525)
כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א
כיון שמצות נר חנוכה מורה על ההתקשרות עצמות הנשמה עם הקב"ה, עם עצמותו יתברך, הרי זו בחינה שאין החטא מסוגל לפגום בה, ובמילא גם אי אפשר שיהיה בה ענין הגלות שבאה כתוצאה מן החטא . . ולכן אין ביכולתו של אף איש לבטל מצות נר חנוכה. גוי יכול רק לגזור גזירה ולמנוע בעד אור הנר של חנוכה מלהאיר בחוץ, בעולם, אבל בעצמותו של נר החנוכה אין איש יכול לפגום. על דרך המבואר בפירוש הרמב"ן, שנרות חנוכה "אינן בטילין לעולם", אין נוגע להם כלל כל העלם של גלות, או של עולם בכלל.
(ליקוטי שיחות ח"ג עמ' 72)