נושא היום: תפילה
הבעל-שם-טוב
במסכת ברכות נאמר: 'לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל', ואילו במסכת עבודה זרה ישנם שסוברים אחרת. אלא, מר סבר כך ומר סבר כך - והם לא חולקים: כתב הרמב"ן בכל מיני צער גשמי ורוחני יש ניצוץ קדוש ממנו יתברך, אלא שהוא בתוך כמה לבושים. כאשר יתן לב להבין שגם כאן, יתברך איתו עימו, אז הוסר ונתגלה הלבוש ונתבטל הצער. - מר סבר: 'יסדר שבחו' - שזהו שבחו ש"מלא כל הארץ כבודו" ו"בכל צרתם לו צר" - אז לא צער. 'ויתפלל' - כי ממילא תתבטל הצרה אחר שידע לסדר שבחו בענין זה. - ומר סבר: כי יתפלל תחילה - על ידי שמאמין שה' יתברך הוא שם גם כן אז יוכל לסדר שבחו.
(כתר שם טוב, אות צח)
המגיד ממעזריטש
האר"י ז"ל כתב שאין לומר פיוטים בתפילה, אלא, רק אותם שיסדו אנשי כנסת הגדולה והקלירי, שהם על דרך האמת. . והנה אנשי כנסת הגדולה וכן הקלירי, ידעו איזו המשכת חיות אלוקות, נצרכת בכל עת ערב ובקר וצהרים, ובהתאם לכך תקנו את השמות הכנויים התבות והאותיות, כיד ה' עליהם השכיל. וזהו שאמרו חז"ל: "'הא-ל הגדול הגיבור והנורא" אלמלא משה אמרינהו ואנשי כנסת הגדולה יסדונהו וכו', - כי תיבות אלו שהם אמרו ויסדו, בודאי לצורך המשכת חיות לעולמות הם. מה שאין כן, התיבות והצירופים שהאדם בודה מליבו - אינם על דרך האמת, כי מי יודע אילו תיבות צריך כדי להמשיך את החיות לעולמות.
(לקוטי אמרים, אות רסא)
כ"ק אדמו"ר הזקן
'חסידים הראשונים היו שוהין . . וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפילה, תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית? אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת' - פירוש: בלימוד התורה שתי מצוות, א. ידיעת התורה. ב. מצות "והגית". 'תורתם משתמרת' נאמר בנוגע לידיעת התורה, כי מחמת גודל אהבתם ויראתם, הם לא היו צריכים לחזור על לימודם, זכרונם עלה יפה - ובזמן שהיו צריכים לקיים מצות "והגית" הם היו שוהים בתפילתם.
(מאמרי אדה"ז הקצרים, עמ' שי)
כ"ק אדמו"ר האמצעי
וזהו עיקר המתקת הדינים כאשר יצא מפורש מפי אאמו"ר נ"ע לא פעם ושתים על פסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" וכו' "ועבדת את אויביך" - דאויביך הם רבוי המקטרגים על כל אחד ואחד בפרנסתו בבני חיי ומזוני בביטושים קטנים וגדולים כידוע, הכל בא מ"אשר לא עבדת את ה"', כי עבודה זאת היא עבודה שבלב בהתפעלות אלקות בתפלה שהיא צריכה להיות בשמחה ובטוב לבב, היינו, בחינת הרגשת הענג והשמחה בהבל הלב בשר ובשיר ורננה מתמצית השגת אלקות.
(אגרות קודש אדמהאמ"צ ח"א עמ' רסד)
כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק
למרות שאת התפילה תקנו כנגד הקרבנות, יש בה בתפילה מעלה עליונה, שמבחינה מסוימת נעלית היא יותר מהקרבנות. התפילה היא נשיאת נפש האדם ממש, על ידי התעוררותו בספור שבחיו של מקום, בפסוקי דזמרה - 'ברוך שאמר' וכל פרקי 'הללוי-ה', בברכות קריאת שמע, ועד שמגיע לקיום קריאת שמע "ואהבת. . בכל נפשך" ממש. מה שאין כן הקרבנות, הם בנפש הפרים והכבשים בלבד.
(אור התורה בראשית תתשכט, תתשלו)
כ"ק אדמו"ר המהר"ש
כל סדר התפילה שעד שמונה עשרה, הוא הכנה לשמונה עשרה- שיוכל להתפלל בכונה מרעותא דלבא. "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל" - כדי שיגיע האדם למדריגה, שבאמירת "ברוך אתה" תהי' הבקשה באמת, שיחפוץ מרעותא דלבא שיהי' גילוי שם הוי', תקנו לומר תחילה פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע.
(תורת שלום ה'תרלו, פרק פט)
כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע 
החסידים שהיו שוהים ט' שעות בתפילה, היתה תפילתם בבחינת פנימיות הלב. תפילתם היתה גדולה מהתורה, הם המשיכו בחינת אור אין סוף שלמעלה מהחכמה דתורה (ובפרט שההמשכה היא בתורה), ועל ידי זה היתה תורתם משתמרת.
(ספר המאמרים ה'תר"ס, עמ' מ)
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ
לכן נקראת תפילה בשם 'סולם', ככתוב: "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" - תפילה היא הסולם המקשר את המתפלל עם הקדוש ברוך הוא, שעל ידי השירות והתשבחות שבתפילה - נעשית התקשרות המתפלל עם הקדוש ברוך הוא.
(לקוטי דיבורים לשון הקודש א, עמ' 100 )
כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א
אחד שישאל: בנוגע לעבודת התפלה באופן של התבוננות וכו' - הרי ידוע הלשון שאמר גדול בישראל: "אני מתפלל לדעת זה התינוק", והביאו אדמו"ר הצמח צדק בספר המצוות שלו, והיכן - ב"שרש מצות התפלה" דוקא! ואם כן חבל על הטירחא והיגיעה בהתבוננות שכלית כאשר התכלית היא - "אני מתפלל לדעת זה התינוק?! הרי מובן ופשוט לכל בעל שכל שישנו חילוק עצום בפירוש ואופן ד"לא נדעך": ישנו מי שנמצא במצב ד"לא נדעך" מפני שמעולם לא למד מאומה, ולאידך - ישנו מי שנמצא במצב ד"לא נדעך" - לאחרי שלמד והתייגע להשיג כל מה שביכלתו, ואז מגיע הוא למסקנה שלאחרי כל השלימות בהבנה והשגה שלו, הנה "תכלית הידיעה - שלא נדעך"! ועל דרך זה בנוגע לתפלה "לדעת זה התינוק": מי שלא למד ולא התבונן כו' - אינו זקוק ל"עבודה" ד"אני מתפלל לדעת זה התינוק", שהרי הוא תינוק כפשוטו... והגע עצמך: איתא במדרש "פתי יאמין לכל דבר - זה משה". והרי פשיטא שאף אחד לא ישראל מהו החילוק בין "פתי יאמין" כפשוטו לדרגא ד"פתי יאמין" שנאמרה אודות משה רבינו - אמונה שלמטה מהשכל ואמונה שלמעלה מהשכל!...
(משיחת ש"פ תבא, ח"י אלול ה'תשד"מ - בלתי מוגה)