והנה ידוע שיעקב הי' בבית עבר ארבע עשרה שנה ועסק בתורה קודם שהלך לחרן. כל הי"ד שנה לא הרגיש יראה כזו שהרגיש בהר המורי' - מקום בית המקדש. על כן אמר כך, מכח שאני רואה 'מה נורא המקום הזה', אני גוזר ואומר 'אין זה כי אם בית אלקים' - זהו עיקר הבית והדרתו, כמו ביתי בית תפלה.

(כתר שם טוב, שטז)

'אסור להגות את השם (המפורש) באותיותיו' - פירוש: לפי שהאויר (בעולם) אינו ראוי שיתלבשו בו אותיות קדושה אלו, - אלא רק במקדש שהאויר שם מהשכינה, כמו שנאמר: "וה' בהיכל קדשו".

(לקוטי אמרים אות קפג)

ועל דרך שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים, שהרי אמרו רז"ל 'לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים' - דהיינו, להעלות ניצוצות, ומה הי' נעשה אם לא חטאו ולא היו גולים? אלא על כרחך צריך לומר: שאז היו נכללים הנצוצות ממילא כנר בפני האבוקה, כמו נעמה העמונית, וכן כל העמים באו לשמוע חכמת שלמה, וכמו שהי' במלכת שבא כו'.

והיינו לפי שאז הי' אבוקה גדולה (על דרך משל) על כן ממילא מתכללים בה הנצוצות. ואם הי' נמשך בית המקדש כן יותר (זמן) - היו כולם מתבררים . . וכך הי' ענין האדם כשלא הי' חוטא, מפני שהיה כולו קדוש כי גם גופו נלקח ממקום המזבח.

(תורה אור בראשית, ד"ה ויאמר)

"והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" - פירוש: 'בהר הקודש', הכוונה לבנין בית המקדש דלעתיד לבא שיהי' נצחי בבחינת נצחיות דאין סוף ממש וכמו שכתוב ועל ידה יתיב מלכותי' מלכות עולם כו'. ובהר הקודש ישתחוו גם כל הנשמות שנקראים אובדים ונדחים הנ"ל.

(עטרת ראש, ר"ה עמ' כו [כ"ה])

שערי המקדש היו שערי השפעה, שמשם השפעה יוצאת לכל העולם. ולכל שער היתה דלת, לסגור את הפתח, כי השפעה זו תלוה' במעשיהם ובזכותם של ישראל - על פי הכלל הידוע, ש"אתערותא דלתתא" [= התעוררות מכח תחתון (מהאדם עצמו)] גורמת "אתערותא דלעילא" [= התעוררות מכח עליון].

(אור תורה, שיר השירים עמ' תקכ)

עיקר בית המקדש הי' כדי להקריב קרבנות, וכן מלא כל התורה שבכתב מענין הקרבנות כמו "אדם כי יקריב מכם קרבן" וכדו' - שיש כמה פרשיות בתורה מענין הקרבנות.

(תורת שמואל תרכ"ז, עמ' קכג)

בבית המקדש היתה ההכרה וההרגשה באלוקות בבחינת ראיה ממש, "כדרך שבא לראות כך בא ליראות".

- כתוצאה מכך הי' המקדש כעולם אחר ממש. מי שנכנס לתוכו תפס והרגיש אלוקות 'בדרך פשיטות', לא 'בדרך התחדשות', ולא הי' בו הרגש עצמי כלל.

(המשך תער"ב ב עמ' תתקלה)

בבית המקדש הי' "כדרך שבא להראות כך בא לראות", וכשם שבא לראות כך בא להראות. בבית המקדש הי' העיקר לראות, וכאשר לא רואים - לא רואים אותו חלילה.

כך גם בענין "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", צריכים לקחת משהו, בהשגה, במידות ובעבודה בפועל.

...משהו על כל פנים, אך משהו צריך להיות.

(ספר השיחות ה'ש"ת לשון הקודש, עמ' פט)

ויש לומר, שחיבור הבתי כנסיות שבכל ארץ העמים ("מקדש מעט") לבית המקדש דלעתיד יהי' בהתאם ולפי-ערך חיוקי הדרגות שביניהם - שבתי כנסיות המיוחדים שיש בהם מעלה יתירה לגבי שאר בתי כנסיות (כמו "בי כנישתא דהוצל ובי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא", "בית רבינו שבבבל") יהיו קודמים בהחיבור לבית המקדש, שיהיו מחוברים ממש לבית המקדש (נוגעים ודבוקים בו ללא הפסק ביניהם), ועל ידם ובאמצעותם יהיו מחוברים לבית המקדש כל שאר בתי כנסיות שבארץ העמים.

ויתירה מזה יש לומר - שהמקדש דלעתיד (ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים") יתגלה תחילה בהמקום ש"נסע מקדש וישב שם" בזמן הגלות ("בית רבינו שבבבל"), ומשם יועתק למקומו בירושליםץ

(קונטרס בית רבינו שבבבל, ה'תשנ"ב - מוגה)