ביום שני, ח"י אלול, שנת נח"ת נולד מורנו הבעש"ט לאביו ר' אליעזר ולאמו הרבנית שרה בעיר אקופ. בהיותו בן שנה וחצי התייתם מאביו כשלפני הסתלקותו ציוה אותו כי לא יפחד משום אדם אך ורק מהקב"ה בלבד. ביום ח"י אלול שנת תפ"ד, יום הולדתו ה-26, התגלה אליו אחי' השילוני ולמד איתו במשך עשר שנים את המאור שבתורה בתורת הנגלה והקבלה כפי שלומדים בגן עדן. במכתבו לתלמידו רבי יעקב יוסף הכהן נ"ע כותב הבעש"ט: "... אני ביום מלאת לי כ"ו שנה ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד, בעיר אקופ, בחצות הלילה, נתגלה אלי (מורו ורבו אחי' השילוני). הלימוד הראשון היה פרשת בראשית".
כעבור עשר שנים, ביום ח"י אלול שנת תצ"ד, נתגלה הבעש"ט על פי תוקף הוראת ודרישת מורו ורבו אחי' השילוני, כבעל שם טוב, עושה נפלאות ומגלה עמוקות. וכך כותב הבעש"ט במכתבו: "כאשר גמרנו התורה הקדושה עד לעיני כל ישראל - הייתי בן ל"ו - ונגליתי". שש שנים סירב הבעש"ט להתגלות, ומשום כך הפחיתו לו שש שנים מחייו.
ביום ח"י אלול תק"ד, לאחר עשר שנים שלא נפקדו, נסעו רבי ברוך והרבנית רבקה לבעש"ט. הבעש"ט היה נוהג לערוך באותו יום סעודה ובמהלך הסעודה אמר הבעש"ט לרבי ברוך "למועד הזה ממש אתם חובקים בן". לאחר שנה, ביום רביעי, ח"י אלול תק"ה נולד לרבי ברוך ולרבנית רבקה בן למזל טוב ושמו בישראל שניאור זלמן הוא הוא האדמו"ר הזקן.
באותו יום כשחזר הבעש"ט מטבילתו במקוה, היה במצב רוח מרומם ושמל, שהפליא את כל התלמידים, אך אף אחד לא העיז לשאול על פשר השמחה. מורנו הבעש"ט התפלל לפני העמוד וכולם התפלאו על ניגוני החג השמחים בהם התפלל. ביותר התפלאו כשהבעש"ט לא אמר תחנון באותו יום. אחרי התפילה הזמין הבעש"ט את תלמידיו לסעודת מצוה, והיה בשמחה גדולה. בתוך הסעודה אמר:
"ביום הרביעי נתלו המאורות. ביום רביעי זה לסדר "קומי אורי", ירדה נשמה חדשה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות ותהיה לה מסירות נפש על דרך החסידות ותצליח עד ביאת המשיח".
שנתיים לאחר מכן, כשהגיע אביו של האדמו"ר הזקן, רבי ברוך, לבעש"ט לראש השנה תק"ח, סיפר לבעש"ט על החלטתם להביא את בנם שניאור זלמן לבעש"ט בח"י אלול הבא כשיצטרכו לגזוז את שערות ראשו ולהניח לו פאות. הבעש"ט הסכים, אבל בתנאי שמיד לאחר מכן יסעו אם הילד הביתה כי לא רצה שיכירו היות והוא שייך לרב המגיד. ביום רביעי ח"י אלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למז'יבוז' אל מורנו הבעש"ט. אחרי שהבעש"ט חינך את הילד בפאות ראשו ובירכו בברכת כהנים, הזהירם לנסוע מיד חזרה לביתם ולא ידברו על מקום היותם. בנסיעה הביתה שאל הילד את אימו מי הוא היהודי שגזז את שערותיו, ואימו ענתה לו "זהו סבא".