ביום י"ב תמוז בשנת תר"מ, נולד האדמור הריי"צ להוריו האדמו"ר הרש"ב והרבנית שטערנא שרה. בתאריך זה, בשנת תרנ"ה בהיותו בן 15 שנים בלבד הכניסו אביו לעסקנות הכלל. אולם המפורסם ביותר הוא שקרה ביום זה בשנת תרפ"ז - גאולתו ממקום גלותו במאסרו הידוע.

ביום ג' תמוז יצא הרבי הריי"צ לגלות בקאסטרמא, והיה עליו להתייצב מידי שבוע בתחנת המשטרה המקומית. ביום י"ב תמוז בהתייצבו בתחנה בישרו לו שניתנה הפקודה לשחררו, אך כיוון שהיה זה יום חג בקסטרמא, רק למחרת - ביום י"ג בתמוז - ניתנה לו תעודת השיחרור והוא הורשה לחזור לביתו. על מאורע זה כותב האדמור הקודם: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה ..כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה.

ויהי רצון שיקויים הפסוק "והימים האלה נזכרים ונעשים" ותיכף ומייד נזכה להתגלותו המיידית של הרבי שליט"א מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה.
מערכת פורטל חב"ד מגישה לקהל הגולשים סקירה קצרה מיום ההולדת וחג הגאולה של הרבי הריי"צ.
תר"מ - יום הולדת הרבי הריי"צ
על לידתו של הרבי הריי"צ סיפרה אימו הרבנית שטערנא שרה:
" - עברו שנים אחדות מנישואינו ועדיין לא נפקדתי. הדבר נגע מאד לליבי, הייתי מאד צעירה ורחוקה מבית הורי".
"פעם בשמחת-תורה בעת הקידוש אצל חמי - הרבי מהר"ש - עשו "מי שברך" לכל הנשים והבנות של "בית הרב", ומשום מה שכחו ופסחו עלי ולא בירכוני. כמובן שהצטערתי צער רב, ולמרות שאח"כ חזרו ובירכו אותי, בכל זאת נשאר הצער בליבי. נכנסתי לחדרי וחשבתי לע כך שלא נפקדתי עדיין, על בדידותי, ועל המאורע עם ה"מי שברך", ופרצתי בבכי. תוך כדי בכי נרדמתי ואחלום חלום. ואראה בחלומי איש נשוא-פנים הנכנס לחדרי ופונה אלי: בתי, מדוע את בוכה? ואספר לאיש את כל אשר על ליבי. ויען האיש ויאמר: אל תבכי בתי! אני מבטיח לך שבשנה זו יוולד לך בן. אבל תנאי התנה עימי: מיד אחרי החג תחלקי לצדקה ח"י רובל, מכספך הפרטי. כשגמר לדבר, יצא האיש ונעלם. לאחר מספר דקות חזר כשהוא מלווה בשני אנשים נוספים. הוא חזר בפניהם על התנאי שהתנה עימי, ויסכימו האנשים לדבריו. שלושתם בירכוני, ויצאו את חדרי".
"לאחר מספר שעות חזר בעלי – הרבי הרש"ב – כשהוא שמח וטוב לבב, ועל סף הבית עשה "קולע" ומצב רוחו מרומם. ספרתי לו את דבר החלום, וימהר בעלי אל אביו ויספר לו את החלום אשר חלמתי. ויקראני חמי ויבקשני לספר לו את החלום על כל פרטיו. כשגמרתי לספר אמר לי חמי: הראשון שביקר אותך היה אבי הצ"צ, והשניים האחרים היו הרבי האמצעי ורבנו הזקן".
"לאחר החג הייתי צריכה לקיים את התנאי, אך מהיכן אקח ח"י רובל מכספי הפרטי? היתה לי שמלה תפורה לפי מיטב האופנה של אותם הימים, שחמי לא רצה שאלבשנה. קראתי לאשה אחת שהיתה עוסקת בצרכי ציבור, וביקשתי ממנה שתמכור את השמלה. מהכסף שקיבלתי עבור השמלה חילקתי ח"י רובל לצדקה".
וסיימה הרבנית שטערנא שרה: "באותה שנה נולד בני הרבי הריי"צ.
תרנ"ה - הרבי הרש"ב מכניס את בנו, הרבי הריי"צ, לעסקנות הכלל וממנה אותו למזכירו
כותב הרבי הריי"צ:
" – ביום חמישי י"ב תמוז ביום בו מלאו לי חמש עשרה שנה, לקחני אבי לאהלי הקודש של אביו הרבי מהר"ש וזקנו הרבי ה"צמח צדק". כשהגענו לאהלי הקודש ונכנסנו לבית הכנסת שלפני ה"אוהל", פתח אבי את ארון הקודש ואמר: "אני מביא היום את בני לעקידה. ובעקידה יש עקוד ונעקד. אברהם אבינו ע"ה עקד את יצחק בנו כדי שלא יהי' בו פסול ח"ו גם אני רוצה שהעקידה תהי' כפי הרצוי".
"אבי פרץ בבכי עמוק, אני לא ידעתי אז משום דבר והצטרפתי לבכייתו. לאחר מכן למד אבי אתי, ליד ארון הקודש הפתוח, חצי פרק באגרת הקודש ד"ה חגרה בעוז מתני' ופנה אלי ואמר: " – בפניהם של אבות קדושים אני רוצה לכרות אתך ברית". אבי העמיד אותי מולו, הניח ידיו הקדושות עלי, ואמר: "מהיום אני מוסר בידך את העבודה בעסקנות הכלל בעניינים גשמיים ורוחניים". והסביר לי באריכות ענין המסירות נפש".
"לאחר מכן נכנס אבי ל"אוהל" ואני נשארתי בבית הכנסת ואמרתי תהילים. בשמעי את אמירת התהילים של אבי בבכיות עצומות, איבדתי את עשתונותיי ובכיתי קשות. בתוך כך פתח אבי את הדלת והורה לי להיכנס ל"אוהל". "היכנס" – אמר לי אבי – "ואבי, סבך – אדמו"ר המהר"ש – והסבא – אדמו"ר הצ"צ – יברכו אותך".
"אימה ופחד נפלו עלי, וברגע הראשון עמדתי כמאובן מבלתי יכולת להניע יד ורגל. כשהתאוששתי ונכנסתי ל"אוהל", הדליק אבי שבעים ושתים נרות שמן, לקחני בידו וקירבני בתוך ארבע האמות של הקברים הקדושים, שם ידיו על ראשי ויברכני. בשמעי את בכייתו הלבבית והפנימית של אבי, ובראותי את הדמעות שזלגו מעיניו על הרצפה, התעוררתי בעומק לבבי".
כשסיפר הרבי שליט"א מלך המשיח את הסיפור, בהתוועדות י"ב תמוז תשח"י, סיים ואמר:
"זה היה התחלת מינוי הנשיאות שכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מסר לכ"ק מו"ח אדמו"ר, כמה ששייך נשיאות בחיי הנשיא בעלמא הדין"
בהתוועדות יו"ד שבט תשי"א סיפר הרבי שליט"א מלך המשיח:
"כשכ"ק מו"ח אדמו"ר היה בגיל חמש עשרה, מינהו אביו, כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בתור מזכירו בעסקנות הכלל. באסיפת רבנים מסויימת שהתקיימה אז שלח הרבי מוהרש"ב נ"ע את כ"ק מו"ח אדמו"ר בתור בא-כוחו. היות והרבי היה אז צעיר, בגיל חמש עשרה, שלח איתו אביו את הרשב"ץ. הרשב"ץ היה יהודי מאד פיקח. אבל הרבי מוהרש"ב הורה לו, שעל אף שהוא שולח אותו, אעפ"כ, עליו לדעת שכל שיתערב פחות יהיה הכל יותר נכון.
תרפ"ז - חג הגאולה – הרבי הריי"צ מתבשר שהוא חופשי מגלותו בקאסטרמה
כזכור (מיום ג' תמוז) הוגלה הרבי הריי"צ לשלש שנים לקאסטרמה. הוועד שהוקם להצלת הרבי החליט להמשיך בפעילות ההצלה ביחד עם הגב' פישקובה. לעומתם פעל יו"ר הג.פ.או. בלנינגרד נגד השחרורו של הרבי ואף איים שבאם ישוחרר הרבי ויחזור לנינגרד יכנס למעצר.
כשהגיע הרבי הריי"צ לקאסטרמה הוא נצטווה ע"י אנשי הג.פ.או. להתייצב בכל יום שלישי במשרדי הג.פ.או. בעיר. וכך היה גם ביום שלישי י"ב תמוז.
כשהגיע הרבי הריי"צ – כשהוא מלווה בחסיד ר' אלי' חיים אלטהיוז – להתייצבות השבועית, קיבל אותו פקיד הג.פ.או. בסבר פנים יפות ואמר לו: "הנך פטור מכל התייצבות נוספת, הגיעה פקודה לתת לך שחרור מלא" והוסיף: "והנני מאושר להיות הראשון לבשר לך על גאולתך".
היות וביום י"ב תמוז היה יום חג בקוסטרמה, והמשרד לא הנפיק תעודות שחרור, לכן נאלץ הרבי הריי"צ להמתין לקבלת תעודת השחרור עד למחרת, י"ג תמוז.
במכתבו בקשר לחג הגאולה י"ב תמוז כותב הרבי הריי"צ:
". . . לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את כל אשר בשם ישראל יכונה . . . היום שנים עשר לחדש תמוז הוא יום חג גאולת עוסקי הרבצת תורה, כי ביום ההוא נודע לעין כל כי העבודה הגדולה אשר עבדתי בהרבצת התורה וחיזוק הדת, מותרת היא על פי חוק המדינה. . ."