כזכור, בט"ו סיוון תרפ"ז*, נאסר הרבי הריי"צ בידי הייבסקים. לאחר כמה ימי חקירות שנוהלו על ידי נחמנסון ולולב (שהיו נכדי חסידים) אמר לולב לרבי הריי"צ: "בעוד עשרים וארבע שעות תומת ביריה!"
פסק הדין עשה רושם מזעזע על הרבי הריי"צ אבל הוא התחזק ואמר השי"ת יעזור.

אחרי לחצים והשתדלויות ע"י הרה"ח ר' מרדכי דובין; חבר הפרלמנט בלטביה, ד"ר אוסקר קוהן; חבר הבונדסטאג הגרמני והגב' פישובקה; יו"ר הצלב האדום הרוסי, הוחלץ עונש המוות לעונש גלות עשר שנה באיי סלובקי. אבל למרות זאת המשיכה הגב' פישובקה להשתדל עד שהצליחה לבטל את הגזירה הזאת ובמקומה נגזר על הרבי הריי" גלות למשך שלש שנים לעיר קאסטראמה.

ביום ראשון ג' תמוז, אחרי תשע עשרה ימים של ישיבה בכלא "שפארלעקי", הוגלה הרבי הריי"צ לעיר קאסטראמה, עיר נוצרית מובהקת שרק יהודים בודדים גרים בה.

לפני שנשלח לגלות, ניתן לרבי רשות ללכת לביתו למשך שש שעות. בשעה שמונה בערב היה עליו להתייצב בתחנת הרכבת, לנסוע עם הרכבת הנוסעת לקאסטראמה.

בנסיעתו לקאסטראמה הצטרפו אליו בתו הרבנית חי' מושקא (אשת הרבי שליט"א מלך המשיח), חתנו הרה"ח ר' שמריהו גורארי' והחסיד ר' אליהו חיים אלטהויז. תחנת הרכבת היתה מלאה וצפופה בהמון רב של חסידים שבאו להיפרד מהרבי.

לפני שהרבי נכנס לקרון, פנה לקהל הנאספים בדברים חוצבי להבות אש שגאון ישראל לוהט בהם. בין השאר הוא דיבר על עבודה במסירות נפש:

". . .ידעו נא כל העמים אשר על פני האדמה, כי רק גופותינו נמסרו לגלות ולשעבוד מלכויות, ואילו נשמותינו לא נמסרו לגלות ולשעבוד מלכויות. חייבים אנו להכריז גלוי לעין כל, שכל מה שנוגע לדתינו, לתורת ישראל, מצוותיו ומנהגיו, אין מישהו שיכפה עלינו דעתו ואים שום כח של כפיה רשאי לשעבדנו. עלינו להצהיר בכל תוקף כח המסירות-נפש היהודית זה אלפי שנה – אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. . . וזוהי בקשתינו מהשי"ת אל יעזבנו ואל יטשנו, יתן השי"ת התוקף הנכון שלא נירתע מפני יסורי הגוף ואדרבה לקבלם בשמחה, וכל עונש ח"ו המוטל עלינו בגלל החזקתנו חדר ללימוד תורה ולקיום מצוות, יוסיף לנו התחזקות בחיזוק היהדות. . ."

כשגמר את דבריו נכנס לקרון, והרכבת יצאה לדרכה לקאסטראמה. לאחר עשרים וארבע שעות נסיעה הגיע הרבי לקאסטראמה, שם כבר חיכהלו החסיד ר' מיכאל דבורקין, שנסע לשם ימים ספורים לפני כן להכין מקום לרבי, בבחינת "ואת יהודה שלח לפניו גשנה".