התנועה מתחילה כאשר באופן מפתיע ולא צפוי נפתח ירי של חולייה לעבר הילדים מהיער שעל צד הכביש. מייד הודעתי לנהג להמשיך ולא לעצור לא משנה מה יהיה, וחשוב להגיע למקום הראשון הבטוח או יישוב עברי או בסיס צבאי, הבטתי אחורה ושמעתי רעש והמולה מהילדים שיושבים בחלק האחורי של האוטובוס, ואז נודע כעבור זמן שהיריות עברו בין האוטובוס לג'יפ. באותו רגע קיבלתי הודעה שהג'יפ נעצר והחיילים יצאו בהסתערות לעבר חוליית המחבלים, מאיזה שהיא סיבה כנראה למיטב זיכרוני שתי רכבים חסמו את הצומת להיחלץ לכיוון בסיס הגדוד ב"אדוריים", ולכן הודעתי לנהג להמשיך במהירות ישר והלאה.

המצב הוא הילדים צורחים, איבדתי קשר עם החיילים. עכשיו כל שנותר הוא להסתכל אחורה והבחין מקור הרעש ולטפל בהמולה של הילדים... ולהפתעתי נראה לעיניי מחזה המדהים ביותר, הילדים החלו לקפוץ באוטובוס ולצעוק ולשרוק-הילדים חשבו שהיו באמצע אירוע פורים ושהרעש היה מהופעה של החיילים, הילדים הקטנים התלהבו מהרעש שכן לא חשדו בכלום וראו את פעולות שנעשה באוטובוס.

בהמשך ליומנו של הת' דביר איציק שפורסם באתרינו לקראת חג הפורים מערכת פורטל חב"ד מגישה פרק נוסף מהיומן והפעם "מבצע פורים - תשס"א.

 

בס"ד

התקופה לקראת חג פורים תשס"א, בכל רחבי ארץ ישראל כבר שומעים את הרעשים, וכבר ידוע שכדאי לכל אחד להימנע חודש מהחג מלגעת ולהתקרב לכל דבר שחשוד שיקפוץ עלייך, או ירעיש מאוד או ייצא ממנו מים וישפריץ עלייך. הסימנים מגיעים כבר מהילד הראשון שמתחיל עם תעלולי החג.

באותו זמן הנני נמצא במוצב מול קריית ארבע, אפשר לשמוע מהטלפונים של החיילים את הרעש של החג בבתים שלהם. וגם אצלנו החגיגות מתחילות ....

באחד הימים התקבלה הודעה ללוות אוטובוס של ילדים קטנים מהיישוב עותניאל דרך היישובים, דרומית לקריית ארבע. הנוהל הוא שחייל אחד עולה עם כל הציוד הנדרש לאוטובוס ליד הנהג והג'יפ מאבטח ומלווה מאחורי האוטובוס, הנסיעה עוברת בדרך כלל דרך מספר יישובים עד לתחנה האחרונה ולאוטובוס זה, התחנה האחרונה היא קריית ארבע.

התנועה מתחילה כאשר באופן מפתיע ולא צפוי נפתח ירי של חולייה לעבר הילדים מהיער שעל צד הכביש. מייד הודעתי לנהג להמשיך ולא לעצור לא משנה מה יהיה, וחשוב להגיע למקום הראשון הבטוח או יישוב עברי או בסיס צבאי, הבטתי אחורה ושמעתי רעש והמולה מהילדים שיושבים בחלק האחורי של האוטובוס, ואז נודע כעבור זמן שהיריות עברו בין האוטובוס לג'יפ. באותו רגע קיבלתי הודעה שהג'יפ נעצר והחיילים יצאו בהסתערות לעבר חוליית המחבלים, מאיזה שהיא סיבה כנראה למיטב זיכרוני שתי רכבים חסמו את הצומת להיחלץ לכיוון בסיס הגדוד ב"אדוריים", ולכן הודעתי לנהג להמשיך במהירות ישר והלאה.

המצב הוא הילדים צורחים, איבדתי קשר עם החיילים. עכשיו כל שנותר הוא להסתכל אחורה והבחין מקור הרעש ולטפל בהמולה של הילדים... ולהפתעתי נראה לעיניי מחזה המדהים ביותר, הילדים החלו לקפוץ באוטובוס ולצעוק ולשרוק-הילדים חשבו שהיו באמצע אירוע פורים ושהרעש היה מהופעה של החיילים, הילדים הקטנים התלהבו מהרעש שכן לא חשדו בכלום וראו את פעולות שנעשה באוטובוס.

הדרכים חסומות להיחלץ עם הילדים וכעבור מספר דקות חטפנו אבן באוטובוס לשמשה שנמצאת ליידי. במשך הנסיעה נוצר קשר עם קצין ה"מבצעים", מתכנן הפעולות של הגדוד, והודעתי לו דיווח מה מצבנו הגענו ליישוב "בית חגי", הקצין הודיע שננסה יחד ליצור קשר עם פלוגת הנח"ל שבסיסה קרוב מאוד ליישוב הנוכחי. האוטובוס הגיע ליישוב ואמרתי לנהג שיוריד אותי בשער היישוב ואנסה לברר מה מצב הלוחמים, לבסוף נוצר קשר עם מפקד הפלוגת הנח"ל ודיווחתי לו את כל השלבים וציינתי שכרגע הנני מנותק מהחיילים שהסתערו ואינני יודע מה עלה בגורלם שכן הייתי באוטובוס מאבטח. המ"פ נענה בחיוב והודיע שאסור שהילדים ידעו מהתקרית ירי והוא יאבטח עם הצוות שלו את האוטובוס איתי עד קרית ארבע, הוא גם היה המום וציין לשבח שקפצתי באמצע פעילות לאוטובוס, עניתי אשר טעה וכי זה הנוהל שאחד החיילים עולה לאבטח והצוות מאחוריו אך כרגע המצב שונה היה חשוב להימלט (כמובן שכשאני נזכר אני אומר למה דיברתי יכולתי להיות היום עם צל"ש סתם). הנהג שלנו הוריד את כל הילדים כל אחד לביתו והילדים מגיעים להורים מאושרים וצוחקים שכן "היה הופעה של פורים ואפילו היה רעש של חיילים והנהג מיהר לחג" ברגע שיצא האוטובוס מהשער עליתי עליו, הנהג אפילו לא היה צריך להמתין לנו בשער וכבר היינו מוכנים להמשך המשימה להביא את הילדים לבתי ספר וחלקם להחזירם לביתם בקרית ארבע, המשכנו בנסיעה שהייתה הפעם שקטה.

את החיילים פגשתי בבסיס כשאין עליהם אפילו שריטה קטנה, הילדים מאושרים בביתם.

" יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"