בקשר עם יו"ד-י"א שבט, ראש השנה להתקשרות לרבי שליט"א מלך המשיח מערכת פורטל חב"ד מגישה לכם את יומנו של א' התמימים ששירת בצה"ל ובמהלך שירותו הצבאי דאג לקשר את חבריו ומפקדיו לרבי שליט"א מלך המשיח.


כבר לאחר הלימוד וההתחזקות אצל הרבי שליט"א מלך המשיח ולאחר השליחות בדרום-אמריקה, לאחרי שנחתי בארץ הקודש ביום שישי התייצבתי למילואים כחובש קרבי כבר ביום ראשון לאחריו.

הגעתי לחיילים ודיברתי איתם הרבה על הרבי ועל המעלה בלשמור על העם היהודי בארץ ישראל. כתבתי לרבי שהנני מעוניין, משום הקושי באמצע השנה כשכולם בחייהם הפרטיים וכן בגלל הקושי הרב בפעילות, להיות ביחידה קטנה עם אנשים קבועים להרגיש משפחה - תשובת הרבי שליט"א מלך המשיח: בשורות טובות. אך בפועל העניינים קרו הפוך, כל חובש אשר יצא לביתו הייתי צריך להחליף אותו שכתוצאה מזה לעבור פלוגה בכל פעם, כך 18 יום. לא הבנתי למה זה קורה דווקא לי.

הצלחנו לארגן מניינים לתפילות ובשבת דיברנו בחדר אוכל על שבת ועל מבצע תפילין. למרות שכבר ראיתי את המפקד הגדוד, רק אחרי שראה את הפעילות פנה אליי ולחץ לי את היד. במהלך הסעודות שבת היו הרבה דיבורים על הרבי כמלך המשיח ועל ענייני תורה וכדומה. במוצאי שבת הרי צריך לעשות מבצע חדש "מבצע הבדלה" מכיוון שכל נושא השליחות הוא עניין מורכב בידע באומץ ואמונה לא ידעתי האם מותר לאחר שמעתי הבדלה לעשות לאחרים שוב פעם, ולאחר ששאלתי אחד החיילים הדתיים ואמר שאפשר, ביקשתי שנעשה בעוד מקומות – הוא שאל מדוע כבר עשינו ואף אחד לא יקשיב. החלטתי לקחת את העניין לידיים שכן חייל של הרבי שליט"א מלך המשיח לא נותן לענייני קדושה "לברוח" נכנסתי ל"חדר מלחמה" (חדר של מצלמות וביקורת על פעילות מבצעית) בחדר נכחה הייתה חיילת ושאלתי אותה אם היא מעוניינת לשמוע "הבדלה" והיא ענתה תשובה מוזרה לאוזניים - "מה זה?" תוך כדי קצין נכנס ומייד שם ידו על ראשו וענה "אמן" כשבינתיים בן זוגה התקשר וסיפרה לו בהתלהבות על שהיא בירכה וקיבלה נרות שבת ביום שישי, הוא מצידו לא הבין.

העניין בחלק הזה של הבסיס נגמר ועכשיו לחברים הקרובים.

החיילים החליטו להפתיע ברעיון לעשות "על האש" עם כל חיילי המחלקה ואמרו בהתלהבות "אותך לא שואלים כבר קנינו בשר עם הכשר מיוחד הכול עלינו", את ההבדלה עשיתי בנעימת "770" (הרב ויליאמס), וכמובן חייבים השאלות המפתיעות ושאל אותי "למה הדלקת נרות, נכנסה השבת או יצאה?" אמרתי להם שאני אוהב אותם למרות הכול.

באחד מימי הקיץ כשהיה חם מאוד החבר'ה ביקשו שאכנס לרכב צבאי להביא מים לחיילים ואמרתי לעצמי שוב פעם שאלות ובעיות, שוב למה יש צרות, ואיך אני מסתדר עם בעיות אישיות, עם הבוס, בעבודה או עם האישה ע"פ דרכי התורה, אך להפתעתי היה נהג ממוצא תימני מבוגר וכשראה אותי הוא שר לי להפתעתי:"משיח משיח". שמחתי איתו ואמרתי לו שסוף סוף משהוא איתי ולא שואל אלא רק שמח, אז הוא אמר אני נכנס איתך לפלוגה תגיד לי מי מפריע לך.היומיים האחרונים היו הקשים ביותר קיבלנו מידע על חולייה שצריכה להיכנס לתוך שטח ישראל מצפון עזה-נצרים בדיוק באזור הפעילות הגזרתית של הגדוד. כחובש בפלוגה הנוכחית נקבע שכל שעה תהי'ה סיור על גדר המערכת לתפיסת החוליה.בלילה הראשון בערך בשעה 3 לפני בוקר לאחר הקפצה הגעתי אל המרפאה לארגן ציוד ולמהר לישון משום ש"זכיתי" הפעם ליותר משעה של שינה. אך בדרך תפס אותי הרס"ר ולא אחד אלא שני הרס"רים של הגדוד ,שהיו באמצע שיחה עם יותר מעשרים חיילים וביקשו שאספר להם דבר תורה משום שהתעייפו מלשמוע על כדורגל ועל בעיותיהם המשפחתיות. הרס"ר סיפר כי היה אף הוא בחור ישיבה (למרות שמאוד היה קשה לזהות עליו) וכשנכנס לבית כנסת ואחד הרבנים דיבר נגד היהודים שלעת עתה לא דתיים נפגע קשות שכן מדובר גם על סביבתו הקרובה אשר פעילים בקהילה ,קם ועזב באמצע ולאט ירד ח"ו-עניתי לו שאין בעל-בית על התורה וכי שייכת לקב"ה וכהפקר לכל יהודי ש"כל הרוצה יבוא וייקח" שיחת הרבי על ש"ק "במדבר. הרס"ר השני סיפר שיום אחד נגשה אשה אליו בבכי שהיא מעוניינת לחזור בתשובה ועכשיו התעוררה לכך אך בעלה מתיח בה נגד העניין, היא פנתה לרב שאמר לה שאם היא רוצה לחזור בתשובה ובעלה לא מעוניין שתתגרש ממנו! בטח שלא היה רגע זה מהמשמחים בחייה והחלה לבכות ובעצמה לרדת מענייני תורה עד שפגשה בו (ברס"ר) ואמר לה שיש שליח של הרבי בטבריה ותיגשי אליו. השליח ציין לה עצם זה שנישואין הן מאת ה' והיה רצון לכך שייך דווקא להישאר בברית נישואין ולא להיפרד שתמשיך להתעניין ולעסוק במצוותיה אלו אשר לא יפריעו לבעלה, כמו לקרוא תהילים בשבת. כך עשתה ועבר בעלה לידה הסתכל עליה והמשיך הלאה וכך במשך תקופה עד שיום אחד התעניין מה פשר החוזק הזה והסבירה לו על כך. היום...הוא אברך בישיבה עם זקן ויש להם מספר ילדים.

הרס"ר אמר לי ליד החיילים שכול החיילים שמפחדים ממנו ושהוא לא נותן להם להתקרב אליו מאז הסיפור הוא תולה מודעה בחדרו כל יום במשך שעה אשר אומר שמותר להיכנס ולהניח תפילין שלו אשר על מיתתו גם כשאינו נמצא,זה הזמן היחיד.

לא נותר לי אלא חצי שעה וקראו לנו לסיור לפני עלות השחר-מהר מודה אני "יחי אדוננו" נטל"נ ולדרך על אויביך. לקחתי תפילין לשמירה. הגעתי לאחד הטנקים שהיה במנוחה ממארב על נצ'-מע' עזה.

לאחר נץ החמה הנחתי תפילין כשפני מופנות למערב לכיוון עזה, פנה אליי מפקד החיילים שהיה חברם ואמר לי למה למערב ולא למזרח, עניתי שסופסוף משהוא מחזק אותי אך כתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך" זו מצוות תפילין כנגד אויבינו ואז שמח ואמר:"שמע אחי זה לא ככה אל תיראה אותי כזה כל ערב שבת בבית כנסת מתפלל" הוצאתי סידור והתחלנו לנגן "לכו נרננה" של תפילת שבת בסוף המזמורים פונה אליי ושואל: "היום יום שלישי איך אתה נותן לי לאומר תפילות של שבת?"-עניתי כל התפילות הינם מתהילים ותהילים מותר תמיד ומלבד זאת גם יהי'ה תפילות של נעילת יום כיפור העיקר שתגיד משהוא לא משנה מה, העיקר שסופסוף יהיו מזמורי תורה. לאחר כמה דקות שאל אותי המפקד שלהם מה היית רוצה שיהיה עכשיו-עניתי לו "אתה יודע מה...שיניחו כולם תפילין", בלי מחשבה נוספת העיר אותם מפקדם שכל הטנק יניח תפילין, אחד החיילים אמר אני לא מניח-צעק המפקד שלהם "יוסי זה מומו אני המפקד שלך אתה חייב להניח". והחוויה רק מתחילה...הגיע הצוות טנק שצריך להחליף הלוחמים ואחד החיילים צועק אליי "תגיד לי אתה חב"דניק?"-"חושב שכן" חזר ואמרה בתמיהה "אז איך אני כאן שתי דקות עוד לא הנחתי תפילין?" מייד זרקתי לעברו תפילין של יד אמרתי לו שזה היום הכי מוזר בחיי ואם ירצה נעשה תמונה לאמא.

חזרנו למוצב וחזרתי לצוות החובשים המקורי ולאחר שלש שעות לפתע הודעה במכשיר קשר,הטנק שהניח תפילין יצא לסיור ולפתע ולא מובן עד היום מה קרה נכבה הטנק והתותח של הטנק ננעל על שיח קטן ב"צד" השני חשבו שהצבא החזק "עלה" עליהם והרימו דגל לבן של הכנעה,מסתבר שבאו לאסוף מידע.הייתי המום

נשמע הדבר לראשי הצבא,ולמחרת בבוקר לאחר בדיקת הצוות החדש רואים מספר ג'יפים של קצינים מגיע לאזור הצוות ויוצא המג"ד ולוחץ לי את היד בחום מסתכל על הכיפה ואומר בשמחה "מלך המשיח שלום" מול כל חבריו הקצינים.

לאחר חמש שעות השתחררנו כל החיילים הביתה לשליחות הגדולה לשוב ללמוד בישיבה