צעקות '770' ו'שליחות' מלאו את האולם. ההד רק הוסיף רעש למהומה. כל קבוצה בטוחה במאה אחוז בנצחון שלה ונשאר רק לשכנע בכך את הקבוצה היריבה.

'כשנוסעים לשליחות מוותרים על 770' צועק חייל אחד לחברו, 'אבל גם ב-770 לא פטורים מלעסוק בשליחות' משיב לו חברו מיניה וביה.

לפתע שריקה = שתיקה, דממה מוחלטת, שום ציוץ לא נשמע.

כל העיניים מופנות לנציג בית המשפט הת' יוסי שי' אלקובי שמודיע על תחרות בין שני חיילים מי שר יותר חזק את ההמנון של הקבוצה . . . היריבה.

מפה לשם משם לפה, וכבר מגיעים לשלב ההצגות.

תחילה מציגים קבוצת 'שליחות'. מנהל המלחמה הת' ישראליק שי' זלמנוב מתאר את ההקדמה לסיפור ההצגה.

ההצגה מתחילה. הקצין אבי שי' גדז מתחיל לנגן על כינור ומספר את סיפור חייו של סוכן אפ. בי. אי. לשעבר, כשפתאום . . . נפרצת הדלת בבעיטה ופורצים פנימה כ-30 כבאים בשלל תלבושות. פנסים בידיהם, קסדות לראשיהם, ועל גבם מיכלי חמצן ענקיים.

התיאור היחיד שאני יכול למצוא למה שקרה הלאה הוא: 'הבלאגאן חוגג'.

קריאות מתיחה, מתיחה, וקריאותיהם של הכבאים לעזוב את המקום התערבבו זה בזה, כשבסופו של דבר החיילים פונו הישר לרחבת הריקודים של שמחת בית השואבה, ומשם למיטות, ולילה טוב מחנה משיח.