בר"ח אייר תשט"ז התרחש המאורע הידוע בכפר-חב"ד שמחבלים חדרו לישוב ורצחו ארבעה ילדים ומדריך (שעל שמם נוסד אח"כ הבית דפוס "יד החמישה"). ביו"ט שני דחג השבועות הקדיש הרבי שליט"א מלך המשיח שיחה על אותו מקרה והרי השיחה לפניכם כולל הערות.

ידוע הכלל מה שקבעו חז"ל ש"משכנס אב ממעטין בשמחה". לצערינו היו עד עתה מספר אסונות רח"ל של אסונות בין אנ"ש: בתחילת החודש הת' ש"י שלום, ב-י' מנחם-אב הת' ברוך משה מקמל, בשבוע שעבר ילד מאנ"ש בירושלים שנפטר בגיל 7 ממחלת החצבת ובתחילת שבוע זה אצל משפחת אדלר ושתי ילדות, שבקושי התחילו את החיים, חי' מושקא ושערנא אסתר שמואלי כולם ע"ה והיום (יום חמישי) נוסף גם פציעתו של הת' יוסף יצחק שיחי' פש. וכאן נשאלת השאלה המתבקשת: עד מתי ??? עד כמה אפשר לסבול מצב כזה ????

מה לעשות ?

לכאורה, תגידו, צריך לערוך "כינוס חירום", "כנס התעוררות" או איזה שם שלא יהי' אבל בנינו, מה יהי' שם ? הרבנים ידברו (ולא משנה איזה גם ככה, לצערנו, לא מקשיבים להם), יקבלו החלטות טובות (ולא כאן המקום המקום להחליט איזה) ישמרו אותם (במקרה הטוב) יום-יומיים ו . . . אחר כך ? מה הלאה ? הרי כולנו ראינו כמה בחורים השתתפו ב"כינוס חירום" שהתקיים בתום השבעה על ברוך מקמל. והתוצאה ? אני לא בא לעשות כאן הכללות מי שמר את החלטותיו ומי לא אבל השאלה שהכי צריכה להישאל היא : אם כן, אז מה יש כבר לעשות (אם בכלל) ?

יש פתרון !

בר"ח אייר תשט"ז התרחש המאורע הידוע בכפר-חב"ד שמחבלים חדרו לישוב ורצחו ארבעה ילדים ומדריך (שעל שמם נוסד אח"כ הבית דפוס "יד החמישה"). ביו"ט שני דחג השבועות הקדיש הרבי שיחה על אותו מקרה והרי השיחה לפניכם כולל הערות (ההערות לא כוללות את המקורות לפסוקים ומאמרי חז"ל, כמו כן מספרי ההערות הם כפי שהם מצוינים בשיחה):

"כ"ק מו"ח אדמו"ר יסד בארץ ישראל כפר חסידי חב"ד, והרי "דברי צדיקים קיימים לעד", ומכ"ש מעשה צדיקים, ומאז יש להם לחסידי חב"ד כפר נחלה באה"ק ת"ו. לא צריכים להתפעל משום נסיונות, גדולים או קטנים, ובפרט מהנסיון יותר אחרון237. ישנם כאלה שרוצים לבאר זאת בענין של "בקרובי אקדש", אבל באמת אין זה ביאור239, וכפי שכתוב שם גופא "וידם אהרן", ההבנה ד"בקרובי אקדש" - גם זה אין יודעים, ולהסביר ענין אחד הבלתי-מובן ע"י עוד ענין הבלתי-מובן240 - הרי זה "תנחומין של הבל". "וידום אהרן". בודאי שאסור להרהר אחרי מדותיו של הקב"ה, אבל אין פירוש הדבר שהענין עצמו מובן בשכל. לעת עתה לא מצאתי ביאור על זה, אבל ודאי הדבר, שמזה יהי' - "כפלים לתושי'". ועד - שיבינו גם בשכל האנושי, ש"אודך הוי' כי אנפת בי", שה"אודך" יהי' על ה"אנפת" גופא, משום שיראו גם בעיני בשר שזהו טוב הנראה והנגלה.

בהנוגע לפועל:
. . . כל אחד צריך להשתתף . . בנשמתו - שכל אחד יוסיף בלימוד תורת החסידות והנהגה בדרכי החסידות, שזה יתן נתינת כח גם להם, והעיקר הוא שיהי' קירוב הלבבות, "כאיש אחד חברים249 . . וע"י השתתפות החדורה באהבת ישראל, יהי' "כפלים לתושי'" . . וימשיכו את בית המקדש בשלישי – שהוא כבר בנוי ועומד למעלה – למטה, במהרה בימינו ממש." עכ"ל.

(ולקראת סוף השיחה אמר הרבי:) "כיון שהתוועדות חסידית קשורה במאמר חסידות - אומר עתה מאמר, שזהו (היינו אמירת ב' מאמרים בהתוועדות אחת) שלא כפי הסדר הרגיל, ויהי' זה ההשתפות לכפר חב"ד מצדי. [כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ניגון מכ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע, ואח"כ אמר המאמר ד"ה איהו וחיהוי חד - המשך למאמר הקודם]. "

עד כאן הציטוט מהשיחה.

ולסיכום ?

מה שנשאר לומר בסופו של דבר שאם כל אחד מאיתנו יפנים את המסר ויעשה את הדבר אפילו הכי קטן, ולא משנה מה (כל אחד לפי יכולתו), וכפי שהרבי שליט"א מלך המשיח אמר בשיחה ש"פ קורח ב' תמוז תשל"ד [מוגה] (בקשר עם מאורע שבו נספו כמה מאנ"ש בתאונת דרכים – ח' תמוז תשל"ד) ובלשונו הק' : ". . ובפרט באותם מקומות בהם אירעו ענינים הבלתי רצויים, יש לעסוק בכל המבצעים הנ"ל – מבצע תורה, מבצע תפילין, מבצע מזוזה, מבצע צדקה, מבצע ספרים – עוד ביתר שאת ויתר עז. שכל המבצעים הרי הם שמירה והצלה, כמדובר (בהתוועדויות הקודמות) האריכות, ובפרט מבצע תורה, שלתורה ישנה הרי מעלה מיוחדת, . . והאמצעות זה הרי השמירה היא עוד ביתר שאת, כמובן." אז, המצב יהי' לעין ערוך בכל הענינים. ויהי רצון שתיכף ומי"ד ממ"ש יקוים הייעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר" והם בתוכם בהתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח ומכריז לפניו את ההכרזה שפועלת בכל העולמות :

יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !

ההערות:

237) הכוונה על המאורע המחריד בבית הספר החקלאי שהכפר חב"ד באור ליום ב' דר"ח אייר תשט"ז, בו נרצחו חמישה מתלמידי המוסד ומדריכם הי"ד בידי מסתננים מצריים.

239) ואלו המבארים כן – לא בדעת הם ידברו.

240) ובלבד שבינתיים אמר את ה"פשט'ל" שלו . . .

249) ובמילא גם המיעוט יגרר אחרי הרוב.