אינני סופר, חוש הכתיבה שלי חלש מאד, מחשבותיי הרבות לא נכללות במילים פשוטות, אבל... לקרוא אני יודע, כן, כן, גם לקרוא צריך לדעת, ליבי קורא, ליבי מבין, כשאנחנו קוראים סתם ככה.. אנחנו מסכימים... או לא מסכימים עם הכותב, אנחנו מבינים... או לא, נהנים, או לא נהנים, כשרון הכתיבה של ברוך – חוש הכתיבה המיוחד, הכנסת הנושא בדרך קלילה ונעימה, הכיף והחיוך בקריאה, המסר והנמשל, הרעיון וההיגיון, השילוב והייחודיות

"זאת היתה שעת בוקר יחסית מוקדמת עבור 749, יום שישי שטוף שמש. במסדרונות הבנין האגדי הסתובבה שמועה שעם אימותה, התקדרו השמים, והתדהמה תפסה את מקומה..."

כך כתב ברוך מקמל ע"ה לפני שנה ו... ל"ע....

אותה תחושה נוראית, אותה הרגשה כבדה, אותו כאב לב והרבה הרבה יותר ב1414 של היום,(הפנימייה המחודשת של תלמידי 770), לקום בבוקר ולשמוע את הדבר הלא יאומן, לזעוק זה לא יכול להיות , זה לא אפשרי, "הרי ישבנו ביחד במוצ"ש... דיברנו, סיפרנו, התבדחנו, וברוך שפע משנינותו הייחודית"

תשעה באב היום בו אבל עם ישראל על חורבן הבית ועל הגלות הקשה - יום קשה עוד יותר, השמועות הקשות איחדו את התמימים לומר כמה שיותר פרקי תהילים, 770, בשבת האחרונה בירכנו אחד את השני ב"לחיים-לחיים" ופתאום אתה שמוע את גבאי 770 מבקש מהציבור לומר את פרקו של ברוך משה , הייתכן? זה אפשרי? רק אתמול הוא היה פה? רק אתמול דיברנו?

מוצאי תשעה באב סעודת הודיה "לכתכילא אריבער" , לחיים- לחיים מתוך בריאות איתנה, חיים נצחיים, אני רואה את האמונה שבתמימים, אמונה תמימה ואיתנה, אני הולך לישון יודע שהנה הנה ברוך בדרך למעלה מהטבע, נפש בריאה בגוף בריא, ללא שום ספק ובילבול,

ברוך דיין האמת- אותו בוקר אומלל כפי שתיאר, אותם שמים שהתקדרו ובכו, וההלם והתדהמה לא מעכלים את הבשורה הנוראה והקשה,

ברוך מקמל
אינני סופר, חוש הכתיבה שלי חלש מאד, מחשבותיי הרבות לא נכללות במילים פשוטות, אבל... לקרוא אני יודע, כן, כן, גם לקרוא צריך לדעת, ליבי קורא, ליבי מבין, כשאנחנו קוראים סתם ככה.. אנחנו מסכימים... או לא מסכימים עם הכותב, אנחנו מבינים... או לא, נהנים, או לא נהנים, כשרון הכתיבה של ברוך – חוש הכתיבה המיוחד, הכנסת הנושא בדרך קלילה ונעימה, הכיף והחיוך בקריאה, המסר והנמשל, הרעיון וההיגיון, השילוב והייחודיות,

סתם עוד כשרון אצל ברוך,

ככה הכרתי אותו, ככה למדתי להאריך משהו קצת רחוק ממני,

דרכו של ברוך
מי אני שאני יספר...? מה אני יכול לכתוב, אבל מחשבותי התרוצצו "מה ברוך היה אומר עכשו?" "מה ברוך היה עושה עכשו?" מה הוא היה רוצה שאנחנו הילדים הקטנים והמבולבלים שלא מבינים מה הוא רוצה שם למעלה? למה אלוקים שבשמים תמיד לוקח את הטובים?

ואז ראיתי את מה שברוך כתב את זה בעת פטירתו הטראגית של יוסי דגן ז"ל וזה לשונו:

"כבר מוחזק בידינו, ש"אם הלך אחד מבני חבורה תדאג כל החבורה", מאורע שכזה אמור לעורר אצלנו איזה שהם תהיות עצמיות, היכן אנו נמצאים, במה אנו אוחזים כשבעולם מתרחשות טרגדיות עד למעגל הקרוב ביותר אלינו – תלמיד תומכי תמימים. חשבון הנפש חייב להיות מדוקדק היטב, החל מהנהגתינו כלפי הזולת, האם אהבת ישראל המצויה בשורותינו היא אכן אחוות אחים או שיחסינו אל השני הוא כאל דבר זר, או לכל הפחות, שאינו קרוב."

"קשה להתבטאות במצבים אלו ולהעמיד דברים על דיוקם בעוד התנסחות שכזו עלולה לעלות במחיר אחר, נפילת רוח. תלמידי התמימים בכל השנים חיו זה לצד זה כאחים ממש, שמחים בשמחת הזולת ולהיפך, ר"ל. דוקא בתקופה זו של נסיון אחרון, לפני התגלות אבינו, כ"ק אדמו"ר שליט"א מה"מ, דוקא בזמן בו "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" נדמה כי אחוה זו רופפת על רקע דיעות אישיות, ניחושי שיחות, וחילוקים נוספים המתגלעים על רקעים לא משמעותיים "

ברוך הוא, ברוך אומר ועושה:
את זה הוא כתב וכך הוא גם התנהג והוכיח, ברוך נתן לכל אחד לבטא את דעתו, לשאת את דברו, גם אם היא לא דרכו... המיוחדות והשלווה נתנו לכל אחד כייף לשוחח ולדבר, לעלות נושא להגיה רעיון, השליחות בעולם, אהבה שרכשו אליו כולם- מעידים יותר מכל, יש לנו מה ללמוד.

ברוך לא רק אמר, ברוך עשה, הוא תמיד ידע לזכור שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה ובכתיבתו המיוחדת נתן גם לאחרים להבין כך,

זה לא סותר את חובתנו את אחריותנו למצב, זה רק דורש יותר ויותר את הדפיקה על השולחן, יותר ויותר את הכאב את צעקת הגלות "עד מתי???" מי אנחנו שנשפוט חשבונות שמים, אין דבר שיוכל לנסות אפי' להסביר את שקרה, אין מציאות בעולם.

אבל ברוך השאיר לנו את המסר, זהו, זה סוף הגלות המרה, מי שהולך אחרון יוצא ראשון וכך ברוך כתב לאחר פטירתו של יוסי דגן ז"ל:

"בסיום פרשת ויחי, מסתלק יוסף הצדיק לא לפני שמעשיר את אמונתם של ישראל בנבואת הגאולה: "פקוד יפקוד אלוקים אתכם". זאת גם צוואתו של אחינו יוסף יצחק: להמשיך לעסוק בבשורת הגאולה, ובכל מחיר.

כל זה אינו פותר אותנו מחובת הזעקה כלפי שמיא, "עד מתי". מצב זה הוא למעלה מכוח הסיבולת שלנו, עם ישראל נאנק מיסורי הגלות, הגיע הזמן של "וידע אלוקים"...

למה צריכים שיקרא משהו נוראי שיזעזע אותנו ,שירעיד את כולנו ויכאב את ליבינו,

אבי שבשמים, בוכה ומתחנן אני לפניך, לוקח אתה את המיטב שבבניך, פירות בשולים "פרי הילוליך" הטובים ביותר, בדרך קשה וכואבת,

דייייי!!! דייי לגלות!!! עד מתי??? אנו בניך ואתה אבינו אנו עמך ואתה מלכינו אין אנו מבינים את כל כונותייך, נמאס לנו מהגלות, יודעים אנו שאתה רוצה בגאולותינו, אז לפחות עכשו כשלקחת בחטף את הטוב שבבנינו, אל תתעכב! אל תתמהמה! שלח לנו מייד את הרבי שליט"א משיח צדקינו!

יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

תמים הלומד ב - 770