לפני מספר חודשים התרגשה מדינה שלימה נוכח תרומת כליה של אב לבנו הסובל מחוסר ספיקה. הצלחת הטיפול לא היתה ודאית שכן עמד חשש שהגוף ידחה את השתל ומשמעות הדחייה היא סכנת חיים מוחשית יותר עבור החולה. עם כל הממצאים הספקניים, שהיו גורמים לאדם מן השורה לאבד מוטיבציה וטעם מצעד כה דרסטי, עמד האב על רצונו לתרום את כליתו לבנו, ולהישען על אותם אחוזים אופטימיים. אפשר להבין אב שמקריב חלק עיקרי וחשוב מגופו – כליה, לטובת חלק חשוב אחר מגופו – בנו. * מלך המשיח להיותו נשמה כללית חש כל יהודי כחלק מגופו, צערו של היחיד מורגש אצלו היטב, והוא כואב את כאבו. גם למען אותו יהודי שחטא ונזקק למנת ייסורים לצורך טהרתו עומד מלך המשיח כמו אב המנקה אחר בנו, ובאהבה אין סופית משלם בגופו את המחיר * על מנת להיטיב עם הזולת מוכן הכהן להפוך לטמא ולהגביל את עצמו. כמו אב שתורם חלק מגופו לבנו, וכמו מלך המשיח הסובל מכאובים בכדי שהזולת לא יכאב. בעצם זהו המבחן, כגודל ההקרבה לזולת נמדדת האהבה אליו מתוך מדור אקטואליה