הכל התחיל לפני שמונה חודשים, כתלמיד ותיק זכיתי למקום של כבוד במעוז השינה המיתולוגי של ה'קבוצה' – 749. התא שקיבלתי כלל ארבעה מיטות מיושנות וארונות ספרים שהחזיקו ללא ספק את הקירות. את האויר הדחוס בחדר נועד להחליף חלון קטן הנפתח בעמל רב. כאילו לא די בכך, קיבלתי את "מיטת הקסטל", מזרון המונח בשיפוע תלול על מיטה עייפה, רק בנס נותרתי עליה עד הבוקר ללא צורך בחגורה המיועדת לטיפוס הרים. ניתן לתאר את הקושי הרב והמאמצים שהשקעתי על מנת להרדם; לא פשוט לישון באלכסון, ולעמוד בכל רגע בסכנת גלישה. מתוך מדור על השולחן