"בבירת המסיבות הישראלית נפתח סניף של חב"ד. איימי גינזבורג שהוזמנה למסיבת פורים במקום, פגשה חוגגים קוראים ברגש את המגילה ומשגיח כשרות שהקפיץ את כולם עם מוסיקה רועשת"... אתר חדשות חב"ד העולמי - קסול מגיש לקוראיו כתבה שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות", מלבד שינויים קלים, השתדלנו להביא את הכתבה כלשונה. אין ספק כי כתבות אלו ואחרות מוסיפות בפרסום בשורת הגאולה בציבור הרחב.

נסעתי ערב אחד באזור לא מוכר של אנג'ונה, בירת המסיבות הישראלית בהודו (אולי בעולם). מי לא שמע כבר על אנג'ונה שבגואה - החוף הלבן הארוך, עטור דקלים ועצי קוקוס, מסיבות הירח המלא שנערכות לאורך ימים, מוסיקה רועשת שמתנגנת ללא רחמים, חבורות ישראלים על אופנועי האיינפילד, השלטים בעברית, מסעדות החומוס והשיפודים. מקום אחר, נפרד מהחוויה ההודית "האותנטית" של רוב המטיילים בהודו.

פתאום אני רואה בצומת דרכים שלט צהוב עם חץ ועליו כתוב בעברית: "בית חב"ד". ההפתעה אינה גדולה. למודת בתי חב"ד במקומות אקזוטיים, לא הייתי מופתעת לראות שלט של בית חב"ד על הירח, והייתי יכולה לנחש מראש איך הוא ייראה: קירות מסויידים ברישול, תמונות של רבי שניאורסון (הכוונה לרבי מלך המשיח שליט"א) ואישתו חיה מושקה (הכוונה לרבנית) על הקירות, מדפים של ספרי קודש והרבה קוקה-קולה בכוסות קלקר. ובעיקר, שליח כריזמטי, טוב לב, שגורם לך להרגיש בבית, לא חשוב מאין באת ומה עשית שם.

אני מבקשת מנהג האופנוע-מונית שלי לנסוע בעקבות החץ. קצת חשוך כבר, ואנחנו עוברים בדרכי עפר, חולפים על פני... העבודה זרה, נשים עולות מהבאר עם כדי פלסטיק על הראש, בופלו בשלוליות. בית חב"ד - אין.

בדרכנו החוצה אנחנו חולפים על פני כמה שועלי אנג'ונה ישראלים, שעונים על אופנועיהם, מכנסי לייקרה או ג'ינס צמודים, חגורות עור וכסף, ואני שואלת אם במקרה שמעו על בית חב"ד.

"בית חב"ד!" מזדקף ישר נהג האופנוע-מונית שלי, "למה לא אמרת מה את מחפשת? אקח אותך לשם מיד. רבי שי חבר טוב שלי".

"אחלה חבר'ה!" מוסיף אחד השועלים, "מבינים עניין". הנהג לוקח אותי ישר לשער. שלט גדול צהוב של "משיח" מתנוסס על בית גואני מול בית תה מבמבוק. "רבי שי אדם נהדר", אומר הנהג.

זה הרבי הראשון שאתה פוגש? "ברור. ועכשיו אני יודע גם על שבת וכשר". אתה, מן הסתם, קתולי (גוי). אין לך דעות קדומות על היהודים, שהם אשמים במוות של "אותו האיש" וכל זה? "מה פתאום. כאן, בהודו, מה לנו ולזה. כולם ילדים של אלוקים הגדול. 100 רופי בבקשה". מאה רופי זה מחיר כפול! "אחותי, אם לא ידעת, היום זה שבת, ברוך השם!" אומר סבסטיאן, נהג האופנוע-מונית הקתולי ההודי, וצוחק בצחוק גדול.

מקווה על החוף

בהודו ישנם כבר שלושה בתי חב"ד. אחד בדלהי, ב"פהרגאנג", מרכז המטיילים המלוכלך והצפוף כמעט מנשוא. בחדר בקומה השלישית של אכסניית הטיילים "הארי ראמה" (שם של "עבודה זרה" הודי), יושבים ישראלים עם הרב מנחם ולומדים קבלה והלכה.

השני בכפר קטן ליד דארמסלה, מושבו של הדלאי לאמה. רבּ דרור ואשתו (הכוונה לשליח הרבי מלך המשיח שליט"א ר' דרור כהן) השתלטו על האכסניה הכי מדליקה בכפר ואופים חלות מקמח מלא לשבת ולחגים. דרור מעביר שם קורסים רוחניים ארוכים וקצרים בהצלחה רבה. השלטים לקורסים מנוסחים בלשון המוכרת כאן – הארה והתפתחות רוחנית, מיסטיקה ומדיטציה – אבל הם כתובים בעברית ופונים, כמובן, ליהודים בלבד. בית חב"ד נוסף פועל בפושקאר.

כאן באנג'ונה קשה לדמיין את האוכלוסייה העברית נוהרת לשיעורי תניא. שי, (הכוונה לת' שי עזרן, שליח הרבי מלך המשיח שליט"א) השליח טוב הלב מאיר הפנים שפוגש אותי בשער, מספר לי שהבית נפתח לפני כחודשיים ומצליח מאוד. לפחות מאה אנשים מגיעים בשבתות, ותמיד יש כמה אנשים שיושבים עם שי ומקיימים שיחות בנושאים "חשובים".

למסיבה מגיעים לפחות 200 ישראלים, כולם, ממבט חיצוני, טיפוסי אנג'ונה למהדרין. ...הרבה ילדים הגיעו גם, מחופשים לדמיות שונות ועד ל"מלכת אסתר". רבות מהאמהות מגיעות עם מטפלת הודית צמודה. על השולחן כוסות קלקר עם קוקה-קולה.

החצר הגדולה מקושטת בשלטים ובלונים, ובכניסה אני פוגשת את רפאל קדביל (18) מרחובות, אחד השליחים. רפאל, בחור ביישן ונעים, הגיע לפה על תקן שוחט העופות, כדי שיהיה מה לאכול וגם בשביל המסעדה הכשרה שנפתחה כאן, ובינתיים, עד לשנה הבאה, גם נסגרה.

מה הביא אותך להודו? אני שואלת אותו, בעוד הוא ממהר לסיים את הקישוטים. "כששי, שכל הרעיון היה שלו, חיפש שוחט, הוא הגיע עד לכפר חב"ד ומצא אותי שם בישיבה. שמחתי במיוחד על ההזדמנות, כי אני בעצם הודי!" לא שומעים במבטא שלך. "לא, אני ישראלי מלידה, אבל ההורים מהודו". אז אתה מרגיש כאן משהו מיוחד? "מאוד. כשהסתובבתי בבומבי זה ריגש אותי לחשוב שכאן אמא שלי וסבתא שלי, וגם אלה לפניהן, הסתובבו באותם הרחובות. אני רואה מאז שאני כאן, שאני בהחלט הודי בעצמי. יהודי כמובן, חס וחלילה, אבל הודי".

המשגיח מנחם

אמן במקום הנכון

כשהבחורים מסיימים בתוך הבית להתפלל מנחה, כולם מתיישבים בחצר, נשים וגברים משני צדי המחיצה הצבעונית. שי מבקש לשמור על השקט בזמן קריאת המגילה, ובכל זאת, בין הרעשנים של הילדים, נקלטים שבבי שיחה: "חג שמח, מאמי, אז פה האקשן היום"...

ובכל זאת, יש סוג של התרגשות, נדמה לי, והשתדלות לומר "אמן" במקום הנכון. בסוף קריאת המגילה כולם פורצים בשירה, הוודקה והג'וני-ווקר מתחילים לזרום, ומוסיקה רועשת חזקה ממלאת את אוויר הלילה. אני מבינה קטנה מאוד במוסיקה הזאת, אז אני ניגשת לשאול את הדי-ג'יי מה בתוכנית. אני מוצאת שם את רבּ מנחם אסרף (18) מבני-ברק, משגיח הכשרות של הבית, מפעיל במומחיות את מערכת ההגברה.

- מבני-ברק? דתי מלידה כאן באנג'ונה? מה אומרים על זה ההורים?

- "הם מאוד גאים ומרוצים. בחב"ד, אני ממשפחה חב"דניקית, השליחויות הן דבר מקובל וחיובי. היו כמובן האזהרות הרגילות".

- למשל?

- "לא להתפתות לכל מיני דברים שאנשים יציעו לך ולא להיכנס לשיחות על דברים שיכולים, כביכול, לערער את האמונה. לא שתתערער לי האמונה, חס וחלילה. אבל יש דברים שלא קשורים למערכת האמונות שלנו ואין מה להיכנס אליהם. אני בסך-הכל בחור צעיר".

- איך הגעת לפה בכלל?

- "שי הגיע לישיבת אור שמח בכפר חב"ד, והמנהל המליץ עלי. שי אמר לי שהמקום כאן חשוך מאוד מבחינה רוחנית, באופן קיצוני, ושיש הרבה עבודה לעשות".

- והוא צדק?

"מאוד. מצד אחד, המקום עצמו יפהפה, המקומיים נחמדים ואפשר להרגיש אפילו את הרוחניות באוויר של הודו. אבל עם הישראלים יש בעיה חמורה של – איך אומר – עניין מרוכז בעיקר בבילויים.

- ואיך אתה מתרשם מהרמה הרוחנית של החבר'ה שמגיעים לבית?

- "אני מופתע לטובה. רואים פה שהאנשים בכל זאת ספגו ערכים בבית. יש לרובם, וזה כל-כך מפתיע, גישה טובה ופתוחה. הם מכבדים אותנו ועוזרים לנו, ומוכנים לפתוח את הנושא. הם יהודים, בקיצור, עם ערכים לתורה ולקדושה".

רבי שי

בינתיים רפאל ושי מנסים להרקיד ולהפעיל את הנוכחים, בהצלחה גדולה. אלה אנשים שיודעים מה לעשות כשמתנגנת מוסיקה רועשת. כולם רוקדים וצוהלים ומדליקים זיקוקין די-נור.

סוף-סוף מתפנה אלי רבּ שי עזרן (24) מאשדוד, הרוח החיה בבית חב"ד אנג'ונה. הוא מצליח להתנתק לרגע מעשרות הבחורים שמחבקים אותו עוד ועוד, ויושב איתי ועם ערמה גדולה של אוזני המן. שי אומר על עצמו רק מספר מילים: שהוא חזר בתשובה לפני ארבע שנים, אחרי שהיה תרמילאי בעצמו באוסטרליה, אסיה ואמסטרדם. הוא למד בישיבת חב"ד בצפת ועבר דרך ברוקלין, מפקדת חב"ד בניו-יורק (הכוונה ל-770 בית משיח). שם הוא קיבל את ברכתו של הרב סימפסון, המזכיר של הרבי מלובביץ' (הכוונה לרבי מלך המשיח שליט"א), לפרויקט. אפילו קצת כסף קיבל ממנו, למזוזות ולספרי קודש. את שאר המימון השיג מהוריו (החילונים) ומתורמים נדבנים בארץ ובחו"ל. "גם החבר'ה כאן תורמים בנדיבות, ברוך השם", הוא מוסיף.

- מה עם קורסים ולימודים רוחניים? אתה מתכוון להתחיל?

- "התחלנו קצת, פה ושם, אבל לא ממש הרבה. האוכלוסייה פה, איך נאמר, לא ממש בשלה לזה כרגע. הרוחניות לא ממש בראש מעייניהם. אז אנחנו מתרכזים בינתיים בעזרה – לחבר'ה שצריך לשקם ולשלוח הביתה, לאנשים שהסתבכו עם החוק, ביקורי חולים – אנחנו הכתובת".

- ויש לך תקוות שאנשים יחזרו פה בתשובה?

- "אני לא בונה על זה. אבל גם צעד וחצי צעד לכיוון הרוחניות הם מבורכים".

- כל רוחניות שהיא?

- "טוב, את יודעת עם מי את מדברת. בוודאי שאני מתכוון רוחניות יהודית. העיקר בשבילנו הוא לפתוח דלת, כדי שיראו, כמו שאומרת החסידות, שמעולם לא היה דלת מלכתחילה. העיקר שהם פוגשים אותנו ורואים שהעסק לא נורא כל-כך. הם נזכרים שהם יהודים, ושאת זה שום דבר לא יכול לשנות".

- ואיך אתה מסתדר עם "בעיות הצניעות"?

- "שיבואו כולם ושישמחו ושיתקרבו, הכל בסדר. ברור שכולנו מנסים לשמור על הכבוד ההדדי".

משנכנס אדר, מרבים בשמחה.