“...ולשנה הבאה, וגם בימים האחרונים של שנה זו, יתחילו הברכות”

שום דבר לא השתנה! אם מישהו עדיין חשב לאחר שנתיים של טרור, אלפי נסיונות של פיגועים, כולל מגה-פיגוע, מאות הרוגים, אלפי פצועים, הגיע הזמן לשינוי מהותי בכל הקשור למדיניות הישראלית - התברר לו שהוא טועה ובגדול. הטרור ככל שגדל, הביא את שרון ופואד להבנה כי הם צריכים לברוח מהשטחים כמה שיותר מהר. הם כמובן מנסים לארגן את הבריחה בצורה אלגנטית, שערפאת ימ”ש יעצור את הפיגועים לתקופת-מה ואז ... מאמרו השבועי של שי גפן, בכתבה.

ואז, בהסדר של כבוד, הם יביאו לו את הנדוניה. עומרי שרון, הבן של, מי ששימש כשלוחו של אביו לערפאת, סיפר בסוף השבוע בראיון לאחד מהעיתונים הזרים, כי התחנן לערפאת שידאג לשקט במשך כמה שבועות כדי שיוכל להתחיל לקבל נתחים נוספים מארץ ישראל. ערפאת סירב.

בשבוע שעבר התבשרנו ששר הביטחון נמצא במשא ומתן מתקדם על רעיון “עזה תחילה” יחד עם שר החוץ ובהסכמה מלאה של ראש הממשלה שרון. בעקבות זאת מתברר לכולנו שכושר העמידה הישראלית “חזק” מתמיד. מ”עזה תחילה” זה כבר הגיעה לנסיגה גם מבית לחם וחברון, מאותן גבעות מהם רצחו את התינוקת שלהבת פס הי”ד. את המערכת הישראלית לא מעניין שום דבר, בשביל להשיג שקט מדומה, הם מוכנים להפקיר שוב את ביטחון היהודים בעיר.

לפני 43 שנים בדיוק, י”ב באלול תשכ”ח, כתב הרבי שליט”א מלך המשיח (אגרות קודש כרך כה), למי שמכהן כיום כראש הממשלה: “לא ההזזה בדעת הציבור היהודי תפעול שינוי, כי אם השגיאות של הערבים והתומכים בהם, וכמו שהיה בעבר ששגיאות כאלו הכריח בשנה שעברה את רודפי השלום להסכים סוף סוף להגנה ובמילא למלחמת תנופה, והלוואי שבעתיד יהיה זה באופן קל יותר ולא יגע חס ושלום, לא בנפש ולא בגוף ואפילו לא בממון של אחינו בני ישראל בכל מקום שהוא”.

מתברר שהשגיאות הן אותם שגיאות, אך כיום הן הרבה יותר חמורות. גם כאשר הערבים הם אלו שעושים את השגיאות, אנחנו לא מתעוררים, ואם לא די בכך, הרי הבריחה מהמציאות והניסיון להמשיך באותה דרך של התרפסות ומיגון - ממשיכה ביתר שאת. למה בדיוק מחכה מר שרון? האם הוא חושב שכל הנסינות, ר”ל, להבטיח לערבים שטחים נוספים תמורת שקט, יביא באמת ל”שלום” ולשקט? הרי התרפסויות אלה יביאו את המשך הטרור והרציחות. שרון עצמו מבין ויודע כי ככל שיותר יתנהגו אליהם בכפפות של משי, כך הם יגדילו את הפרעות והחבלה בתוככי ערי ישראל היל”ת. ככל שיוותרו להם יותר בבית לחם ובעזה ובחברון, כך השקט בירושלים, כפר חב”ד ותל אביב לא יחזיק מעמד זמן רב, והנסיונות לפיגועים רק ילכו ויגברו ר”ל.

מעניין לצטט קטע נוסף מאותו מכתב מרתק למר שרון - אשר בימים אלו הוא ממשיך להזרים עשרות מליוני דולרים לרשות הפלשתיניית כדי לעזור לרעבים הפלשתינים. הרבי ת שרון (וכדאי לחשוב שהדברים נכתבו כשנה לאחר מלחמת ששת הימים!): “ובפרט בימים אלו רבי מאורעות, ובארץ אשר עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ככתוב בתורתנו. ואשר, מצד השני, אויבים סביב לה ושמיום ליום רואים יותר נקודות החולשה בהיחס אליהם מצד השלטון בארצנו הקדושה, שלדעתם צריך להתנהג עמם בכפפות של משי ובזהירות יתירה, ובאם יש סכסוך בין ערבי לישראלי, הרי לכל לראש צריך לברר מה יאמרו בבירת מדינה פלונית או אחרת, ובהתאם לזה להחליט מה לעשות. ולכן מזמן לזמן מרשים תמיד לעצמם יותר עניינים של פרעות, ועל אחת כמה וכמה הפרעות, ומפרעות לחבלנות וכו’ וכו’”.

תאריך המכתב אולי היה יותר מתאים לחודש אלול תשס”ב, אך הוא נכתב על ידי הרבי בדיוק לפני 43 שנים לאותו אדם שמחזיק היום בתואר ראש ממשלה, ומנווט את דרך הויתורים והכניעה.

מה הפלא שאנו נראים היום רופסים בעיני הפלשתינים, אם לאחר כל מה שנעשה כאן (דבר שלא היה מאז ומעולם בישראל) זוכים הפלשתינים לקבל עשרות מליוני דולרים, כאשר החלק הארי עובר לארגוני הטרור (ומדוע שלא ימשכו מעשי החבלנות?) אם בימים אלה יושב בן אליעזר ודן איתם על עזה חברון ובית לחם תחילה בגלל גל הפיגועים (ולמה שלא ימשיכו לבצע מעשי טבח נוספים בכל ארץ ישראל ר”ל?). אם ראש אמ”ן מזהיר שהסרת העוצר תביא לפיגועים נוספים - אך “ממשלת הדמים” מסירה בכוונה תחילה את העוצר...

לא רק שלא למדו את הלקח עד כה, אלא הביאו לאנרכיה מוחלטת. הטרור נגד ישראל הוכח כיעיל. ככל שהטרור היה יותר קשה, כך ישראל נכנעה מהר יותר. מי היה יכול להאמין שמדינה נורמלית תעביר כסף לארגון שידוע מראש כי יקצה את הכסף לצרכי רצח של האזרחים שלה עצמה?! האם זה נתפס בשכל אנוש התנהגות נוראה זו? למה כאשר שר החוץ מדבר על תת התזונה של הפלשתינים, הוא שוכח מה קורה אצלו בישראל?

באותו מכתב למר שרון (י”ב אלול תשכ”ח) מכתב אסטרטגי ונבואי כאחד, ממשיך הרבי ל ת ו: “ולצערנו ולבושתנו לא חלה בזה כל הזזה בהשקפתם, שהרי גם אז ידוע היה מראש שזה יגרום לקורבנות יותר. ומזה מובן גם בהנוגע להמצב בחברון וירושלים...”.

ובהמשך מוסיף הרבי על ניצול ה”עם קשה עורף” בדרך של “היפך התורה ועניינים החיוניים של עם בני ישראל... ועד כדי כך גדול עניין הקשי-עורף באמונה בחסד לאומים, למרות הודעת נביאנו וחוזינו אשר חסד לאומים חטאת ... שהיא מראה על מצב הרוח של אחדים מהקובעים מהלך עניינים בארצנו הקדושה, מהלך המתבטא במעשים בפועל, מעשים מכאיבים ומצערים וגם מדאיגים בנוגע לעתיד...”.

אותה הנהגה ממשיכה גם כיום בדיוק באותה שיטה, כפי שהרבי שליט"א אמר למר שרון “בימים ההם”. אולם המהפך בבחירות האחרונות לא נוצל אלא כדי להעמיק את הוויתורים שנעשו עד כה, כי זה היה ראש הממשלה הראשון שהבטיח מדינה פלשתינית לפלשתינים.

נסיים כפי שהרבי מסיים את אותו מכתב למר שרון: “ובהתקרבנו לשנה חדשה, הרי כנוסח הידוע - יהי רצון שתכלה שנה זו והתופעות הבלתי רצויות שהיו בה, יכלו לגמרי ובהחלט, ולשנה הבאה וגם בימים האחרונים של שנה זו - יתחילו הברכות, כולל גם כן מפנה עיקרי בעמדה האמורה ומבלי לחכות למאורעות בלתי רצויים שיצריכו השינוי. והרי ראו ניסים מה’ הכל יכול בעבר הקרוב, וכל יכול הוא לחולל ניסים כהנה וכהנה...”.

כבדהו וחשדהו...

ביום רביעי הופיעו ראשי תנועת ש”ס בעיר עמנואל במלאות השלושים לטבח האכזרי בכניסה ליישוב. הם הביעו את תמיכתם הבלתי מסוייגת בתושבי עמנואל ותושבי יש”ע בכלל. הגר”ע יוסף אף יצא מגדרו כדי לשבח את המתיישבים ביש”ע וקרא להביא מליון יהודים למקום. ראשי ש”ס הבטיחו כי לבם עם המתיישבים ביש”ע.

אירוע זה הוא בהחלט רב משמעות, שאפילו כלי התקשורת יצאו מגדרם כדי לתת לארוע פרשנות פוליטית על הזזת ש”ס לכיוון הימין. בהחלט חשוב לכל יהודי לברך על אירוע כזה, בפרט כאשר אישיות תורנית רמת מעלה מגיעה לעודד יהודים בעת צרתם ומחזקם בכל לבו (בניגוד לרבנים אחרים, שמשום מה, עד עצם היום הזה לא טרחו לבקר את תושבי עמנואל שעשרים מבניה ובנותיה נטבחו).

אולם למרות זאת חשוב להבהיר בצורה הברורה ביותר. ש”ס היא תנועה חשובה, וכשש”ס מבינה כיום שכל הסכמי “השלום” בהם תמכה כל השנים, הביאו לרצח ושכול ורציחתם של מאות יהודים, זה בהחלט שינוי חשוב ביותר. בניגוד לאחרים, שגם לאחר מה שקרה עדיין נשארים דבקים בעמדתם באופן של “עם קשה עורף”, הרי שהם עשו את השינוי המתבקש. גם אם כוונת אותה תנועה פוליטית היא בעיקר בשביל להפיק דבידנדים פוליטיים, צריך לעודד את התופעה הזאת. כך לפחות הציבור המאמין והחרד לדבר ה’ לא יתן את ידו בעתיד למהלכים מסוכנים ונוראים של ויתור כלשהו לערבים. הכל טוב ויפה.

אבל מי ערב לנו שאותן הכרזות של נאמנות לארץ ישראל ו”ישוב הארץ” לא ישתנו, אם וכאשר הנסיבות יאפשרו להם זאת? מי ערב לידינו שכל מה שנעשה אינו אלא הצגה פוליטית כדי שלקראת הבחירות הקרבות אותה תנועה לא תצנח לכיוון מטה? הרי כבר היה לעולמים שאותה תנועה הבטיחה דבר אחד ועשתה בדיוק את להיפך.

מה שהיינו מצפים מראשי התנועה ורבניה, כדי שנוכל לדעת בבירור שלעולם הם לא יחזרו על תמיכה בהסכמי מדיניים, כפי שהיה בהסכמי אוסלו, חברון, וואי, ומסירת אבו דיס בתקופת ברק (תמורת אבו כיס), שיביעו חרטה ברורה ופומבית על כל הצעדים שנקטו עד היום.

אנו נמצאים כעת בחודש אלול, חודש התשובה והסליחות. אחת האפשרויות לדעת האם אכן מדובר בתשובה אמיתית, קובע הרמב”ם, שצריכה להיות חרטה על העבר וקבלה על העתיד, מה שיבטיח כי אכן אותה מפלגה לא מתכוונת חלילה לחזור על משגי העבר, זה אך ורק אם יביעו חרטה גלויה וברורה על כל התמיכה שלהם בהסכמים המדיניים בעבר, ושינוי פסק הדין המעוות שמותר למסור שטחים תמורת “שלום”.

אף אחד לא מנסה חלילה להוריד על הברכיים את אותם ראשי התנועה שבשבוע שעבר הגיעו לחזק ולעודד את תושבי עמנואל. אבל כדי שנדע כי לא מדובר רק ב”תרגיל בחירות” מבריק, אלא באמת בחרטה מעומק הלב על מה שעוללו לעם ישראל בעשור האחרון, היינו מצפים לשמוע חרטה וסליחה, וזה בהחלט ייתן את התחושה כי אכן גם לאחר הבחירות ש”ס לא תיתן יותר את ידיה למהלכים הנוגדים את דעת מרן הבית יוסף ש”נכרים שצרו על עיירות מישראל... אפילו באו על עסקי קש ותבן... מחללין עליהם את השבת.. ויוצאים בכלי זיין.. שמא תהא הארץ כולה נוחה להיכבש בפניהם”.

הרבי מלך המשיח הזכיר אין ספור פעמים כי כל אותם רבנים שגילו פנים בתורה שלא כהלכה, בנוגע להלכה בשו”ע אורח חיים סימן שכט, חייבים להביע חרטה בנושא זה ולפסוק כפי דעת תורתנו הקדושה. אם וכאשר אותם רבנים אכן יביעו חרטה מאותו פסק דין, שעד עצם היום הזה, משמש את השמאל כתירוץ למסור שטחים לאויב, זה בהחלט יהווה שינוי מהותי שכולנו נוכל לברך על כך ולהביע שמחה בגלוי על השינוי שחל אצל אותם רבנים ואישי ציבור.

מצנע - החטא והעונש

שר הביטחון בנימין בן אליעזר, נמצא כעת בקרב פוליטי מול יריב פוליטי חדש. בניגוד לפואד, היריב החדש מדבר בגלוי לב. הוא ממקם את עצמו היטב בצד השמאלי של המפה הפוליטית. מדבר על וויתורים חד צדדים לערבים; פינוי כל ההתנחלויות, גם ללא הסכם, להתחיל מיד במשא ומתן גם עם ערפאת. בינתיים, כך נראה, מועמדותו של מצנע, צוברת תנופה, והוא בהחלט מהווה איום על המועמד המרכזי בן אליעזר.

מי שחשב שפסיחה על שתי הסעיפים תיטיב עמו, כאשר מצד אחד הוא יקרוץ לפלשתינים ומצד שני לימין הישראלי, מנסה לבנות אלטרנטיבה יחד עם שרון, וגם יצליח להישרד פוליטית - הרי שמאד מהר מתברר לו שהוא נשען על משענת קנה רצוץ. מצנע צובר תאוצה בגלל דבר אחד ויחיד: היה לפואד ולראש ממשלתנו כמעט שנתיים להביא לחיסול הטרור ולחיסולה של הרשות הפלשתינית.

הנה דוגמא אחת מוחשית שאין עליה עוררין: במשך שנתיים התחננו לשרון ופואד להרוס את בתיהם של משפחות המחבלים המתאבדים. הם סירבו. ביקשנו גירוש המשפחות - הם לא הסכימו. אנשים המשיכו להתפוצץ ברחובות וההנהגה הישראלית לא עשתה משהו משמעותי. השבוע השיבה המדינה לבג”צ, כי מאז החלו להרוס את בתי המחבלים המתאבדים זה החל להרתיע את המשפחות, ומספר לא מועט של מחבלים מתאבדים נמנעו מלבצע את זממם. כמה דם יהודי יכל להימנע אילו שרון ופואד היו מחליטים לפני שנה וחצי להרוס את ביתו של המחבל שהתפוצץ בדולפינריום וטבח 02 ילדים?! אולם אז, הכריז שרון כי “איפוק זה כח”. רק לאחר ש-006 אנשים נשים וילדים נטבחו ברחובות, הם נזכרו שאפשר וצריך להרוס בתים. פואד ושרון העדיפו כל העת את הקו של לרקוד על שתי החתונות, אז הם כעת הם מקבלים את מצנע פלוס ההטרדות של אנשי גוש שלום.

מי שלא חיסל את הטרור ושיחק בציניות בחיי אדם כדי להישרד פוליטית, מקבל כעת את העונש בדמותו של מצנע. מצנע, לפחות, לא פוסח על שני הסעיפים. לפחות, אנו יודעים היכן הוא עומד ומה הם מטרותיו המוצהרות.

באדיבות בית משיח