נחשף כתבי יד של התניא בכתב יד לא ידוע

בכתב היד שלפנינו הועתקו מ"ב פרקיו הראשונים של ספר התניא, ע"פ הנוסח של המהדורה קמא של הספר [ולא כפי הנוסח והמבנה בספר הנדפס].

ספר התניא נדפס לראשונה בשנת תקנ"ז. קודם לכן היה נפוץ בהעתקות כתבי יד שנמסרו על ידי האדמו"ר הזקן החל מקיץ תקנ"ב. כתבי היד של ה"מהדורא קמא" מתחלקים לשני סוגים, חלקם בני מ"ב פרקים [והם כנראה המהדורות המוקדמות יותר], כמו העותק שלפנינו, וחלקם בני נ"א פרקים.

במהדורה המודפסת מופיעים נ"ג פרקים, ועוד י"ב פרקי "שער היחוד והאמונה". בדפים רבים הוסיף הסופר המעתיק בשולי הגיליון השלמות, בהן מילים בודדות, ובהן משפטים שלמים. חלקן הן השמטות שהשמיט בטעות הסופר המעתיק בשעת ההעתקה, ונוספו על ידו לאחר מכן בשולי הגיליון, ומקורן בנוסח המהדורה קמא, וחלקן הן הוספות שהוסיף מאוחר יותר ע"פ הנוסח הנדפס של המהדורה בתרא.

בדף הראשון שלפני תחילת החיבור הועתקו שלש הוספות ארוכות, ע"פ הנוסח הנדפס של המהדורה בתרא. בראש העמוד נכתב: "לזיכרון איזה הגהות שחסרו בזה הספר, וארשום אותם כאן". הנוסח של ספר התניא על פי נוסח מהדורה קמא נדפס לראשונה, ע"פ הוראתו של הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח, בספר "לקוטי אמרים מהדורא קמא (מכת"י)", ברוקלין, תשמ"ב.

בספר זה נדפסו בשולי הגיליון אלפי שינויי וחילופי נוסח שבין תשעה כתבי יד, שהיו ידועים למדפיסי הספר, וכן ביאורים על ההבדלים בין נוסח מהדורה קמא לבתרא. כתב היד שלפנינו לא עמד לפני מדפיסי המהדורה הנ"ל, ונמצאים בו כמה וכמה שינויים שאינם בשאר כתבי היד של המהדו"ק, ולא צוינו בהוצאה הנ"ל.

לדוגמה, בפרק ז: "האומר מילתא דבדיחותא לפקח דעתו... שצריך גופו להיות בשמחה" [5/ב]. בפרק כו: "ואזי יקיים כל רישי' דקרא תשמיעני ששון ושמחה" [16/א].

הרבי שליט"א מלך המשיח הסביר באחת משיחותיו את חשיבות המהדורה קמא: "...בש"ס הובאו הלכות שהן רק 'משנה ראשונה', ויתירה מזו אמרו 'משנה לא זזה ממקומה', ועוד. ובכתבי האריז"ל בעץ חיים וכו' נרשם בכמה מקומות 'מהדורא תניינא', 'מהדורא קמא'... ע"י העיון בהשינויים שבין מהדו"ק למהדו"ב מתוסף ביאור ועומק בהבנת מסקנת אדמו"ר הזקן הבאה בספר התניא כמו שהוא לפנינו".

הרבי עצמו התעכב בכמה הזדמנויות על ההבדלים והשינויים שבין המהדורות, הרקע לכתיבת ספר התניא: בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן (תק"ח/ט-תקע"ג) המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן היו בה, על פי מסמכי השלטון הרוסי, עשרות אלפי חסידים. בשנים אלו התגברה הנהירה לחצרו בזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', דבר שלקח ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות". דבר זה היה למורת רוחו. בשנים ההן כתב האדמו"ר שלשה מכתבים, בהם מבקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביותר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו.

על רקע זה כתב האדמו"ר הזקן קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו כתחליף למפגש הפרטי אתו. את הקונטרסים מסר להעתקה בסביבות קיץ תקנ"ב, ומאז היה מוסיף, מתקן ומעדכן מפעם לפעם.

מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".

לאחר שהתפשטו העתקות לא מדוייקות, החליט האדמו"ר הזקן, בשלהי שנת תקנ"ו, להגיה ולערוך מחדש את הקונטרסים, ולהביאם לבית הדפוס שבסלאוויטא. כשמסר את ספרו לדפוס, הוסיף רבינו המחבר פרקים חדשים, שלא הופיעו בקונטרסי המהדו"ק, כדוגמת פרקים ל' ול"ב, וכן הוסיף משפטים וקטעים בתוך הפרקים הקיימים. כמו"כ שינה את אופן חלוקת הפרקים. מאידך ישנם משפטים וקטעים שהשמיטם בנוסח הנדפס, ויש בזה מה שאין בזה. בסוף ההקדמה למהדורה הנדפסת, הוסיף רבינו המחבר קטע חדש, בו הוא מספר על תפוצת הקונטרסים, ועל הסיבות שהביאוהו להדפיסם, ואלו דבריו: "אחר שנתפשטו הקונטרסים הנ"ל (של המהדורה קמא) בקרב כל אנ"ש הנ"ל בהעתקות רבות מידי סופרים שונים ומשונים, הנה ע"י ריבוי ההעתקות שונות רבו כמו רבו הט"ס [טעויות סופר] במאוד מאוד, ולזאת נדבה רוחם... להביא את קונטריסים הנ"ל לבית הדפוס מנוקים מכל סיג וט"ס ומוגהים היטב".

גם רבי זושא מאניפולי כותב בהסכמתו לספר על תפוצתם הרבה של קונטרסי המהדו"ק, ועל הסיבה שהביאה את המחבר להדפיסם: "ורצונו היה שלא להעלות את הכתבים ההם לבית הדפוס, מחמת שאין דרכו בכך. רק מחמת התפשטות הקונטרסים ההם בקרב כל ישראל בהעתקות רבות מידי סופרים משונים, ומחמת ריבוי העתקות שונות רבו הט"ס במאד, והוכרח להביא הקונטרסים ההם לבית הדפוס".