השתתפות מפתיעה בהתוועדות השנתית של 'איגוד צאצאי רבנו הזקן' שהתקיימה במוצאי שבת בפרשת שמות לכבוד יום ההילולא כ"ד בטבת בירושלים.

'אין דבר כזה' היה המשפט שחזר על עצמו פעם אחר פעם במהלך ההתוועדות במוצאי שבת! קשה היה למקד מה המיוחד? ומה יוצר את התחושה הזו? הריקוד המשותף של הצאצאים? ניגון ד' הבבות המושר בצוותא בחרדת קודש שלא כ"כ רגילים לראות? כתיבת הפתקאות לסבא הגדול? קבלת הפנים החמה והמשפחתית ע"י ראשי האיגוד? ואולי הסיבה נעוצה בתחום הבלתי מוסבר משהו כמו 'שבת אחים גם יחד' הממשיך את רוחו של הסבא קדישא על צאצאיו שיחיו, אבל מה שברור האווירה המרוממת לא פוסחת אל אף אחד. לכולם היא עושה משהו. מניסיון העבר מסתבר שה'משהו' מביא גם תוצאות ממשיות.