ביום ב' באייר ה'תקצ"ד (11 במאי 1834) אחד מימי ספירת העומר אשר מכוון כנגד ספירת "תפארת שבתפארת" ובמלאת מאה שנה להתגלות הבעל שם טוב בעיירה ליובאוויטש שברוסיה. נולד כבן שביעי לאביו אדמו"ר הצמח צדק ורעייתו הרבנית חיה מושקא.

הלידה הייתה בביתו החדש של הצמח צדק אשר טרם נכנס לגור בו, ונבנה לאחר השריפה הגדולה בשנת תקצ"ב, על ידי אחד המושלים הסמוכים אשר בנה לו זאת ללא תשלום מצד הוקרתו לרבי, הרבי תכנן לחנוך את הבית לקראת חג השבועות, אך רצון הרבנית היה ללדת דווקא בבית החדש, לצורך הלידה השתמשה הרבנית במיטה חדשה שנועדה לצורך ניפוי הקמח למצות כל זמן הלידה עמד בעלה הצמח צדק בחדר ופניו אל הקיר, וציווה על בניו ר' ברוך שלום ור' המהרי"ל מקאפוסט ור' הרחש"ז מליאדי שישבו באחד החדרים ויאמרו פרקי תהילים מסוימים למיילדת נתן הוראות מיוחדות בקשר ללידה, לטבול לפני שמקבלת את התינוק, ולהלבישו בחתיכת בד לבנה מיוחדת שהוא הביא לה.

הברית: סיפור תיאור הברית של אדמו"ר המהר"ש הינו מופלא ושמימי.

ביום השמיני ללידתו ציוה הצמח צדק להשכים לתפילת שחרית, בשעה העשירית כבר באו כל בני המשפחה ובראשם הדוד ר' חיים אברהם בן רבנו הזקן. כאשר כבר הגיע קרוב לשעתיים אחר חצות היום והאב הצמח צדק עדיין היה סגור בחדרו התחילו הנאספים לדאוג, ר' חיים אברהם נאנח ואמר: "הוא עסוק עם מוזמנים יותר חשובים ממני", לאחר חצי שעה יצא הרבי מחדרו כשבידו מטפחת אדומה, בפנים צהובות ועיניים דומעות, ואמר: "הברית יהיה היום" ולאחר כמה רגעים נכנס שוב לחדרו הקדוש,

בנתיים החסידים חיכו בדאגה, ר' חיים אברהם ניגש לחלון והשעין ראשו על ידיו ושקע בהרהורים, שאר בני הצמח צדק נצלו את הזמן ללימוד חסידות משותף, הרבנית אשת הצמח צדק שלחה את אחד החסידים לברר אצל בעלה למה לא עושים את הברית, אך ר' חיים אברהם עצר אותו. לאחר השעה השלישית יצא הרבי שוב מהחדר ובפנים צוהלות אמר שוב שהברית יהיה היום ואמר לאורחים שייטיבו ליבם, לאחר השעה הרביעית יצא בפעם השלישית הרבי ואמר שלא יתפללו מנחה כי בקרוב מאד יתקיים הברית, ולאחר זמן מועט יצא לברית, כאשר בתחילה ניגש ליולדת לדבר איתה בקשר לשם שיינתן לרך הנולד, ויקרא שמו בישראל שמואל.

במהלך הסעודה שלאחר הברית שאל בן הצמח צדק המהרי"ל: "על שם מי קראוהו, הרי במשפחתנו אינו מצוי שם זה, ולחש לעצמו, אולי על שמו של שמואל הנביא? ויענה הצמח צדק: "על שמו של שואב מיםבפולוצק, שקראוהו שמואל, כיוון שחכם עדיף מנביא.

נעוריו:

היה אוהב מלאכה וגילוף. מסופר שבהיותו ילד כבן חמש פנה אליו אחד החסידים ואמר לו: אם תגיד לי איפה ה' נמצא אתן לך אולר במתנה. השיב לו הילד: אם תמצא מקום שה' לא נמצא אתן לך אני אולר במתנה החסיד חייך ונתן לרבי את האולר.

בהיותו בן שבע למד אצל המלמד רבי פסח. היה בקי בתורה וחלק גדול מנ"ך ולומד גמרא עם פירוש רש"יותוספות מלוקטים ובעת שחקו עם חבריו היה משנן תנ"ך בעל פה. נוהג היה אביו הצמח צדק לבחון פעם בחדש אותו ואת חבריו ב"חדר", אשר רובם היו מבני המשפחה, ואחר הבחינה היה נותן להם כפרס, כמה מטבעות כסף, אדמו"ר מהר"ש היה מצרף סכומים אלו למה שהיה מקבל בכל יום שישי רובל אחד וקונה ספרים. פעם בעת הבחינה התפלא מלמדו על טוב ידיעותיו, ויאמר לו הצמח צדק: "על תפארת שבתפארתאין זו פליאה" (לידתו היתה בב' אייר ובספירת העומריום זה מכוון לספירת תפארת שבתפארת).

בקיץ של שנת תר"א כבר היה נוכח בזמן אמירת מאמרי חסידות של אביו הרבי.

בשנת תר"ג באו לליובאוויטש הרבנים הגאונים רבי דוד לוריא מביחאוו, רבי נחמיה מדוברובנה, רבייצחק אייזיק אפשטיין, רבי פרץ מבעשנקאוויטש ועוד, להתיעץ בעניני עסקנות הכלל. הרב דוד לוריא התפלפל עם המהר"ש בלימודו והמהר"ש נצחו. בהיות הרב פרץ אצל הצמח צדק סיפר לו על דבר הוויכוח והנצחון, ויאמר הצ"צ: הברית מילה שלו היה בתפארת שבנצח.

בגיל עשר הוציא אותו אביו מה'חדר' עקב גאונותו ובקיאותו ולקח בשבילו מלמד מיוחד.

בהיותו בן שתים עשרה שנה, החל להתמיד בלימוד משניות בעל פה בנוסף לליומדיו העיוניים. אביו למד איתו שלוש פעמים בשבוע כתובים, ואחיו ר' ברוך שלום לימדו את טעמי הקריאה של נביאים וכתובים כפי שקבל מרבנו הזקן.

אדמו"ר המהר"ש חונן בכשרונות וזכרון יוצאי דופן. היה בקי בחכמת הרפואה ובשפות רבות. בגיל שלוש עשרה היה בקי בעל פה בכל ששת סדרי משנה ובספר התניאבאותיותיהם.

בהוראת אביו נבחן וקיבל תעודות "סמיכה" מהרבנים ר' אייזיק מהומיל ור' שניאור זלמן פרדקין (מחבר הספר תורת חסד), ר' הלל מפאריטש ומהרי"א בהרד מויטעבסק.

בעקבות מצב בריאותו ציוו עליו הרופאים לעסוק במלאכת יד. אדמו"ר המהר"ש בנה מנורה בגובה אדם עם שנים עשר קנים. הוא גם בנה שולחנות מפיסות עץ קטנות. הוא היה סופר סת"ם וכתבו היה יפה ובהיר. לכל אחד מבניו העניק מגילת אסתר שכתב בכתב ידו.

בשנת תרמ"ב התגלתה אצלו מחלה קשה וביום י"ג בתשרי תרמ"ג (26 בספטמבר 1882) הסתלק, בהיותו בן ארבעים ושמונה וחצי. מנוחתו כבוד בליובאוויטש ליד ציון אביו, אדמו"ר הצמח צדק.