רבי מנחם מענדל שניאורסון - האדמו"ר הצמח צדקהוא הנשיא השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום ראשון, כ"ט באלול תקמ"ט[1] בעיר ליאזני, לרב שלום שכנא ודבורה לאה אלטשולר. הסתלק ביום י"ג בניסן תרכ"ו ומנוחתו כבוד בליובאוויטש.

מכונה 'צמח צדק' על שם ספרו צמח צדק. 

אדמו"ר הצמח צדק ייסד ישיבה גדולה בליובאוויטשובשנים הראשונות לנשיאותו היה מוסר באופן קבוע שיעורים לאברכים המיוחדים בישיבה. בנו הרב ישראל נח היה ראש מגידי השיעורים וחתנו, הרב לוי יצחק זלמנוביץ', היה מבוחני הישיבה.

בתקופת "גזירת הקנטוניסטים" (- חטיפת ילדים יהודיים כדי שישרתו בצבא במשך עשרים וחמש שנים) היה אדמו"ר הצמח צדק שולח בחשאי אל כל הקהילות ששהו בהם חוטפים ודאג שיחרימו אותם ואת הקנטוניסטים היה מחזק שישמרו את התורה והמצוותוכן היה דואג לפדות את הילדים שנחטפו. פעולות אלו היו כרוכים בסכנת מות, כי נחשבו למרידה במלכות.

בשנת תקצ"ז הדפיס את ספרו תורה אור. בשנת תקצ"ח, על פי בקשת חסידי חב"ד, ביקר במאהילוב, מינסק ווילנא וחזר דרך פלך ויטבסק. בנסיעתו זו נפגש גם עם גדולי המתנגדים שהחלו לשאת ולתת איתו בשאלות הלכתיות. מסע זה השקיט את המחלוקת בין החסידים למתנגדים. בשנת תקצ"ט קנה אחוזה גדולה הכוללת אדמת זריעה ויער וייסד שם מושבה ליהודים עובדי אדמה ועזר להם גם במכשירי עבודה. בשנת תר"ג מינתה הממשלה ועד בן ארבעה אנשים מבאי-כח התושבים היהודים, לדון אודות החוקים השייכים אל היהודים ובפרט בנוגע לשאלת החינוךואדמו"ר הצמח צדק נבחר להיות אחד מהם. במשך ההתאספות, שארכו חדשים אחדים, עמד על דעתו בשמירה על הדת והחינוך על טהרת הקדש. בזמני ההתאספות, נאסר עשרים ושניים פעמים בגין מחאותיו הנמרצות. בסופו של דבר נתמלאו דרישותיו. בשנת תר"ה הדפיס את הספר לקוטי תורה המכיל מאמריאדמו"ר הזקן עם ביאורים והגהות שלו.

אדמו"ר הצמח צדק גם ייסד בשנת תר"ד את העיירהשצעדרין והושיב בה כשלש מאות משפחות שכולן היו חסידי חב"ד, ובעקבות זה זכה להוקרה מהממשל הרוסי וקיבל את התואר 'אזרח נכבד לדורותיו'[7].