סיפור אישי. בדידי הוה עובדה

זה היה בערך בקיץ של שנת תשנ"ב או בשנת תשנ"ג. באותו זמן התגוררתי בברוקלין בשכונתו של הרבי. הייתי מיודד קצת עם בחור יהודי מתקרב יוצא ברית המועצות. והנה באיזה ערב מסויים הוא פגש אותי וסיפר לי שבבית המדרש שמיועד עבור יוצאי רוסיה ברחוב פרזידנט, החליטו שממחר בבוקר לפני התפילה בשעה שש, יעשו חברותות: אלו שהם יותר וותיקים ביהדות ילמדו עם אלו שמתחילים, והוא ביקש ממני שאני אהיה החברותא שלו. הסכמתי. באותו לילה חלמתי חלום שאני עומד בהתוועדות של הרבי. משני הצדדים עמדו החסידים ושומעי לקחו, שורות שורות על פירמידות, בכדי לראות ולשמוע, כרגל בהתוועדויות. והנה פתאום מקצה הפירמידה התחיל אחד החסידים, יהודי מבוגר ומכובד לזעוק לרבי: רבי, הם הכו אותי, הם הכו אותי.. הרבי היה באמצע מאמר וקווץ את הפנים שלו למשמע הזעקות האלו, והראה עם היד לאות ביטול שיפסיק, שיפסיק. אני היו לי פתאום הרהורים על מה שהרבי עושה. בראש שלי עברה מחשבה שלכאורה הרי הבן אדם דובר אמת וזועק מקירות ליבו, אז למה הרבי אינו מרחם עליו ומראה לו להפסיק לזעוק. ואז התעוררתי. הסתכלתי על השעון והיה כבר מאוחר, הייתי חייב לרוץ בכדי ללמוד עם הבחור היהודי יוצא ברית המועצות שסיכמתי ללמוד איתו. רצתי מקודם למקוה ואחר כך לבית המדרש. כל הדרך הייתי כולי בבושה למה היו לי הרהורים נגד הרבי, גם בחלום זה לא אמור להיות. גם החלום המוזר הזה לא היה מובן לי כלל. ואז אמרתי לעצמי: הרי נאמר "חלומות שוא ידברו", וחשבתי לעצמי: היות והיו לי הרהורים על הרבי, ו"כל המהרהר אחרי רבו...", אז החלומות שלי הם בטח לא אומרים שום דבר. אמנם שמעתי כמה פעמים מפי חסידים שחלום על הרבי זה לא בגדר של חלומות שוא ידברו, אבל חשבתי לעצמי שסוג כזה שעלולים להיות לו הרהורים על הרבי, אצלו החלום מסתבר מאוד שזה רק דברים בטלים. הגעתי לבית המדרש ולמדתי עם הבחור הזה. נדהמתי לגלות שהוא עדיין אינו יודע אל"ף בי"ת. אחרי שלמדתי עם הבחור שהזכרתי מקודם, ניגש אלי הגבאי של בית הכנסת, יהודי שהיה יותר מבוגר ממני ויותר סמכותי, ואמר לי: אני רואה שהתיידדת עם הבחור הזה. אני מזהיר אותך שתנתק איתו כל מגע: כל מי שהיה איתו אי פעם במגע היו לו צרות ממנו. גם אני היו לי ממנו צרות צרורות. תנתק איתו מגע, גם ללמוד איתו תפסיק. אני הבטתי בפליאה: מעולם לא שמעתי על דבר כזה להרחיק יהודי עד כדי כך, אפילו לא ללמוד איתו, אבל בכל זאת, הגבאי הוא עם יותר ניסיון ממני, לכאורה אני צריך לשמוע לו. הגבאי ראה שאני עדיין מתלבט הוא מוסיף ואומר: אתה יודע שהוא גם הכה אותי... בשומעי את המילים "הוא הכה אותי", נזכרתי מייד על החלום, והבנתי את הפשר שלו: הרבי ראה ברוח קודשו שעומדים לדחות יהודי בשני ידיים, אפילו ללמוד איתו אל"ף בי"ת רוצים לאסור. החלום בא להגיד שגם אם מישהו זועק מכל הלב שלו שהכו אותו, הנה הרבי במקרה הזה משתיק אותו. למרות שמהחלום הבנתי שאני חייב להמשיך ללמוד עם הבחור הזה, ולא לחשוש משום דבר, בכל זאת חששתי, שהרי בהלכה נאמר ש"דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידין". ובאותו יום הפסקתי ללמוד איתו, אבל נתתי לזה זמן חשיבה. גם סיפרתי לבני ביתי את החלום בכדי להתייעץ מה לעשות. בני ביתי לא התערבו בהחלטות שלי ונתנו לי שאני אחליט לבד. אחרי זה כששמעתי כמה פעמים איך כל מיני אנשים מספרים סיפורים על חלומות שראו את הרבי, אמרתי לעצמי: הרי יש לך לא רק חלום אלא הוראה כמעט מפורשת מה לעשות, למה אתה הפסקת ללמוד עם היהודי הזה שכל כך יקר לרבי. אבל מצד שני הרי בהלכה נאמר ש"דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידין" ואין סומכים כלל על חלום. בסופו של דבר התגברתי על עצמי ואמרתי שאפשר לגשר לפי דברי הרבי שאמר שמה שנאמר שתורה לא בשמים היא ואין סומכין על בת קול או חלום וכדומה, הכול מדובר אם בהבנה לא הבינו את זה. אבל אם אחר כך באו לידי מסקנה גם בהבנה רגילה לא ברוח הקודש או משהו כזה, שמה שנאמר בחלום זה נכון, אפשר בהחלט לסמוך על זה. לכן חשבתי בואו נראה:הרי ישנם כמה שיחות של הרבי ומובן גם בשכל הפשוט שאפילו אם צריכים למסירות נפש בכדי לעשות טובה ליהודי, צריכים לעשות טובה ולא לחשוש. ופה מדובר רק על חשש רחוק מאוד. אפשר להיות קצת זהיר ולהמשיך ללמוד. ואכן ככה עשיתי: המשכתי עוד פעם את הקשר עם הבחור היהודי יוצא ברית המועצות, ולמדתי איתו, והתייחסתי אליו עם הרבה כבוד והערצה. לא סיפרתי לו כמובן את סיפור החלום, ותמיד התבוננתי שהיהודי הזה, הנה הרבי מאוד מאוד אוהב אותו, וכמה פלא שהוא עצמו אינו יודע אפילו עד כמה הרבי אוהב אותו.