למה הדתיים נגד ההתנתקות?

שלום, אתחיל בכך שאומר שאני חילוני ותומך בהתנתקות. עם זאת, אני כואב את כאבם של היהודים שיגורשו מאדמתם, ונמצאים כיום במצב איום ונורא של חוסר וודאות לגבי עתידם הקרוב - איפה יגורו, איפה ובמה יעבדו - ואיפה ייטמנו יקיריהם. ואני מעוניין להבין איך זה שכמעט כל הדתיים מתנגדים להתנתקות - מדוע יש קשר בין הכיפה על הראש לבין העמדה לגבי ההתנתקות. אני מעדיף להתמקד בטענות ההלכתיות והדתיות שלכם לכך שאסור להתנתק, ולא בטענות הפוליטיות/בטחוניות, כי הטיעונים ההלכתיים הם בסופו של דבר מה שמבדיל בין מתנגדי ההתנתקות הדתיים למתנגדי ההתנתקות המסורתיים והחילונים. בעצם, הבסיס להכל, להבנתי, הוא ששטחי עזה הם חלק מהשטחים שהובטחו לעם היהודי על ידי אלוהים. אבל האם אלוהים הבטיח מתי הוא ייתן אותם? מי אמר שעכשיו זה הזמן בו הבטחתו תתגשם? הרי כמאמינים, אתם מצווים להאמים שאם אלוהים הבטיח, אז הוא יקיים, לכן, לדעתי במאבק שלכם בהתנתקות יש משום כפירה באלוהים (לפחות לגבי הסיבות ההלכתיות למאבק בהתנתקות ולא הסיבות המדיניות/בטחוניות), כי זה כאילו שאתם לא סומכים על אלוהים שיקיים את הבטחתו. לאחרונה נתקלתי במסכת אבות בדברי רבן שמעון בן גמליאל שאמר: על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום. בפירוש נרשם - שלום בין האומות ובין אדם לחבירו. אז גם הדתיים מצווים לעשות שלום, ובעצם על פי הפסוק, ללא שלום , ייגדע אחד מתוך 3 עמודי התווך של העולם. אז איך זה שדווקא השמאל החילוני נתפס יותר כמי שמנסה להביא את השלום, ואילו מצד הדתיים רואים יותר רצון למלחמה מאשר לשלום.? אני לא מומחה בהיסטוריה יהודית, אבל אתם וודאי למדתם על תקופת המצור על ירושלים בתקופת בית המקדש השני. הייתה שם אספקה שיכלה לקיים את היהודים במצור במשך שנים, אך הקיצונים שביננו שרפו את מלאי המזון על מנת להכריח את עם ישראל להילחם ולא לנקוט בדרכי שלום. ואתם וודאי יודעים את סוף הסיפור. אז אני תוהה, האם היום כמו אז אנחנו נותנים לקיצוניים שביננו להוביל אותנו ולקבוע את המדיניות. למנוע שלום לטובת מלחמה ונקמה. אשמח לשמוע את תגובותיכם רביד

תשובה לרביד

אשיב על ראשון ראשון: דבר ראשון עליך לדעת שאין כזה דבר יהודי "חילוני". כל יהודי הוא קדוש ומובחר מאת הקדוש-ברוך-הוא. בקשר לטיעונים ההלכתיים בנושא ההתנתקות, הנה הבסיס לזה הוא לא כפי שכתבת שזהו מפני שזה חלק מארץ ישראל שהובטח ע"י הקב"ה לעם ישראל (על אף שזהו ג"כ ענין, כדלהלן), אלא הענין של פיקוח נפש. ההלכה קובעת (שולחן ערוך הלכות שבת סימן שכ"ט) שכאשר גוים מתקרבים לישובים בארץ ישראל, ובפרט ישובים הנמצאים על הגבול הנותנים דריסת רגל לאויב בכל הארץ, אפילו כאשר הגוים באים רק למכור קש ותבן, חובה היא לצאת אליהם בכלי נשק ואפילו בשבת! מאחר שזהו ספק פיקוח נפש, ההלכה מחייבת לחלל שבת ולצאת אליהם בכל נשק. ועל אחת כמה וכמה כאשר ידועים לכל רצונם של הפלסטינים ימ"ש להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי באשר הוא ח"ו, הרי ברור הדבר שאסור להביא להם מדרך רגל בכל שטחי ארץ הקודש. ובקשר למה שאתה ציינת ששטחי עזה הם חלק מהשטחים שהובטחו לעם היהודי על ידי אלוקים, הנה שטחים אלו לא רק הובטחו שלעתיד יינתנו ליהודים, אלא ניתנו בפועל כבר לפני אלפי שנים. וההלכה קובעת שבאם יד ישראל שולטת בארץ ישראל (כפי שזה עתה) אסור לתת לגוים לגור בארץ ישראל, אלא אם כן מקבלים הם על עצמם את שבע מצות בני נח. וגם זה, רק בזמן שהיובל נוהג (בזמן בית המקדש) משא"כ עתה, אסור לתת להם לגור בארץ בכלל. מה שהקדוש-ברוך-הוא עתיד להביא לעם ישראל בזמן הגאולה זהו ארץ "קיני קניזי וקדמוני" שמהוה כיום חלקים מעירק וכו'. אך ארץ "שבעה אומות" - כבר ניתנה לעם ישראל בזמן יהושע. ובקשר לשלום - דבר ראשון איני יודע היכן "בפירוש נרשם" שהכוונה על שלום בין האומות. ולגופו של ענין: ע"י מסירת שטחים לעולם לא יבא שלום. כפי הביטוי הידוע: "כשנותנים לו אצבע הוא רוצה את כל היד". הפלסטינים לא ישתקו עד שיקבלו את כל ארץ ישראל ח"ו. ולבינתיים, כל פעם שאנחנו מראים את עצמנו חלשים עי"ז שמוסרים להם שטחים מארץ ישראל, הם מתגברים עוד יותר. וכבר ידוע מאז ומתמיד שכל ה"הסכמי שלום" שלהם אינם שווים מאומה, היות והם מפרים את ההסכמים מיד. וקל וחומר כיום, שההתנתקות מתבצעת ללא כל הסכם וללא כל תנאים. (כל הנ"ל - מיוסד על שיחותיו הקדושות של הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח).