אורחת כ''ו אדר ע''ב 11:52
עצבות
חדשה אצלכם בפורום. מבקשת עצה נגד עצבות מתמשכת ללא סיבה נראית לעין. לכל המסייע תבוא הברכה. אורחת קבועה כ''ח כסלו ס''ז 10:20
בנוגע למה שכתבת, אורחת..
תראי, אדם יכול ליהיות מוקף ב-150 חברים, ובכל זאת להרגיש בודד... אז יש לך חברה 1 ? 2 ?? והם חברות אמיתיות, שאת סומכת עליהן, והן טובות לך? אם כן, אז מה את עוד צריכה ? דעי לך, שכשיש יותר מידי חברים, אז זה גם לא דבר חיובי, כי טבע העולם (אולי יותר נכון לומר... הנשים...) זה שהן אוהבות לדבר. לא בגלל שהן רעות, אלא, בגלל שהן פשוט אוהבות לדבר. אז לא כדאי שיש מלא מלא חברות... עדיף קצת חברות, אבל אמיתיות. חברות כאלה, שאת לא צריכה לעשות "רושם", ואיתן- את פשוט את.. אז שוב, הצלחה רבה (ועזבי אותך ממחשבות על גילגולים קודמים... ביננו.. זה סתם תירוץ למצב הזה שאת נתונה בו... חבל לך, נצלי את הזמן לשינוי אפיקי- חשיבה יותר מועילים..). חג אורים שמח! יחי המלך. אביטל ז' כסלו ס''ז 14:23
מתייחסת לתגובתך
"ובכל זאת, לא טוב היות האדם לבדו..." את צודקת - אין ויכוח על זה. " ונשאלת השאלה מדוע? מדוע למרות הכל האדם מרגיש בודד?" - גם כאלו שיש להם "הרבה חברים" לא בהכרח מרגישים את זה באמת כשצריך, יש חברים לבילוי, לצחוקים... ובאמת ובאמת חברים אמיתיים, קרובים אני לא חושבת שיש להרבה. "את מבינה, לפעמים הכמיהה הזאת לנפש שתבין אותנו עד הסוף גם אם יש משפחה אוהבת וכו'..." כמיהה כזאת יש לכל אחד, אבל תחשבי - כמה אפילו זוגות נשואים מרגישים בסופו של דבר בודדים.... " ותחושות האשמה האלה שמשהו איתי לא בסדר, כי למה אני מתלוננת ועצובה?" אני לא מכירה אותך כדי להבין מאיפה צצות תחושות האשמה - האם מישהו נותן לך להרגיש אשמה? ואולי הוא טועה? אמרתי לך מה המדד לגבי זה שאת בסדר או לא. לא כמות אנשים שמסתובבים סביבך כי יש לך כסף, את שמחה, מלאת הומור, כיף לבלות איתך? אלא המדד לזה שאת בסדר הוא אם כשצריך את נמצאת להושיט יד, האם מישהו מקבל אותך בכל מצב (אפילו במצב של דיכאון ועצבות) מי שלא מקבל הוא "לא חבר" והאשמה אינה בך. אז מה אם לאחרים יש יותר חיי חברה מאשר לי? לא משנה יותר חיי חברה משנה חבר אחד טוב, משפחה תומכת, בעת צרה. הרי הכל מאת ה' ואנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו. זה לדעתי נכון מאד, וכתוב בתהילים "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" , צריך להתנחם במכות שמקבל מהמקל, ולהתנחם במשענת שהמקל מספק - ושניהם מאת השם - ודאי לטובה. אני יכולה לומר לך, אין יותר שלם מלב שבור" רק מי שחווה מצבים רגשיים כאלו, הנשמה שלו מטפסת גבוה, הוא נעשה רגיש לאחרים במצב כזה והוא נכון לעזור אם רק יכול בגלל הבנתו - ואת הרי יכולה להבין שאחד כזה הוא זה שבסדר, ותחושת אשמה צריכה להיות אצל מי שלא אכפת לו ממישהו אחר..... אורחת ו' כסלו ס''ז 21:17
אכן מילים כדורבנות, אביטל
ובכל זאת, לא טוב היות האדם לבדו... ונשאלת השאלה מדוע? מדוע למרות הכל האדם מרגיש בודד? את מבינה, לפעמים הכמיהה הזאת לנפש שתבין אותנו עד הסוף גם אם יש משפחה אוהבת וכו'... ותחושות האשמה האלה שמשהו איתי לא בסדר, כי למה אני מתלוננת ועצובה? אז מה אם לאחרים יש יותר חיי חברה מאשר לי? הרי הכל מאת ה' ואנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו. ובכל זאת.... על כל פנים תודה אביטל על תשובתך... אביטל ו' כסלו ס''ז 13:39
אין יותר שלם מלב שבור
כמה רבים הבודדים ..... אולי צריכים הבודדים להפגש, ולא להרגיש לבד. אנ חושבת שהמדד לגבי עצמנו - אם אנחנו בסדר או לא , הוא האם בעת צרה באים אלינו בבקשת עזרה .... ולא בכמה חברים יש לנו כשאנחנו שמחים, מלאי הומור, ולא נזקקים לעזרה.... אורחת ה' כסלו ס''ז 23:53
יהודים יקרים, תודה!
אינכם יודעים כמה אתם מחממים לי את הלב. בעולם הקר והמנוכר סביבנו הרי זה מרפא ממש ללב שבור. תודה. תודה. יהודי'ה ה' כסלו ס''ז 08:53
שלום לך
בס"ד ברה"ק אני ממש מבינה לליבך.... תיארת בדיוק מה שקורה לי..... אין לי עצות לתת לך רק מלנסות לשמוח ולסמוך ולהאמין בה'.... כי האמונה היא השורש לכל.... הבסיס לכל דבר..... הכל אמיתו יתברך... כל השאר מ/מקלות' של ה' להתשתמש בהם כדי שנבוא אליו בדיבורים ושהודי'ה ובקשה במתנת חינם לגמרי..... שניזכה רק לטוב... לבשורות טובות וכל הישועות!!! שה' ישמח אותך נשמה טהורה!! א ה' כסלו ס''ז 00:33
שמחה
ב"ה גם אני לא יודע איך לצאת אך הרבי אומר שהעצבות המקור שלה לא טהור והאמת גם אצלי , אני לא יוצר קשר עם אנשים , יש ספר שמדבר על החשיבות של הצורך הנפשי לאחדות הבדידות , מה הפיתרון וכו' הספר- אמנות האהבה- אריך פרום של פסיכולוג יהודי אריך פרום אמנם אני לא חושב שהוא דתי אבל ה' נתן לרופא רשות לרפאות (כח) תחליטי את אם לקרוא וגם נראה השוהא מדבר רק על טבע האדם וזה מה שהוא מבין בו תישאלי רב שלך אם לקרוא אם כדאי אמנות האהבה, והבריחה מחופש גם אני לא שמח וכבר אבל אל תגידי ככה תיתפללי אני מאמים שהנשמות קשורות זה לזה וחוסר שמחה גם קשור לזה שאני לא במצב טוב ורק האור של הרבי יכול להביא מזור לכל תחלואינו הרוחניים והנשפיים כאחד אורחת ג' כסלו ס''ז 00:08
תודה לאורחת הקבועה שהגיבה
מודה לך מקרב לב על שלל העצות וכבר בע"ה איישם חלק מהן. אני חושבת שחלק גדול מהעצבות שלי נובע גם מהעובדה שאין לי כל כך הרבה חברים למרות שבאמת באמת אני נותנת מעצמי המון, מקשיבה ומנסה לסייע. זה שנים מאד ארוכות כך ולפעמים אני חושבת שזה אולי התיקון שלי מגלגול אחר. אולי בגלגול קודם דיברתי לשון הרע או משהו כזה ובגלגול הזה משלמים לי. מה שאינני עושה הקשרים שלי נשארים רק בתחום של לבביות ראשונית ופגישות מידי פעם אצל חברות אבל לא חברות נפש ממש כמו שאני כמהה אליה. מה אני עושה לא בסדר? אורחת קבועה ב' כסלו ס''ז 12:07
יש לי עצה...
יש 3 דברים שלי אישית עזרו מאוד: (לצאת מהעצבות, ובכלל- ליהיות תמיד שמחים ואופטימים) 1. לימוד תניא בעיון לפני התפילה. תבחרי פרק אחד שהנושא שלו מדבר אליך במיוחד, ותתעמקי בו. (אני יודעת שיש פרק אחד שמדבר על איך לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ושהכל בהשגחה פרטית.. אבל אני לא יודעת איזה פרק זה... אולי מישהו מהפורום יודע ויוכל לכתוב לנו ...? תודה מראש) 2. תפילה בכוונה. אבל לא סתם, אלא ממש, להשתדל להתפלל בפנימיות. קחי לך שעה וחצי פנויה ופשוט תתפללי, תדברי אל ה', "תשפכי" לפניו כל מה שרע לך.... הרי בסך הכל- אין עוד מלבדו.... אין לנו אף אחד מלבד ה', תיהי תלויה בו ורק בו, באמת.. 3. אני ממליצה לך לקרוא את הספר "שמחה כאתגר - הגישה החסידית" של הרב שלמה מאירעסקי. ספר מאוד תורם... והוא נותן לך פרספקטיבה מעניינת על שימחה.. (וגם על מחשבות.. וכו'). יש לי עוד המוווווווון עצות לתת לך, אבל אני מודה, שאני כמעט ואף פעם לא כותבת בפורומים. (אני לא חושבת שזה מתאים..) עם תירצי אוזן קשבת, או לשמוע עוד.. אז אולי ( אם תירצי ) תשאירי את האימייל שלך, ונמשיך להתכתב... מקווה שתרמתי לך במשהו קטן.. : - ) נ.ב. סיבה עיקרית לצאת מהעצבות - זה להתחזק עוד בעיניני משיח וגאולה, ולקלוט שאוטוטו הרב'ה מתגלה!!! אז תגידי לי, טיירע שוועסטער, זה לא סיבה מספיק טובה לחייך ולשמוח באמת... ? מאחלת לך מכל הלב שתיהי בשימחה תמיד, ושתיהי תמיד מקושרת ! מסייעת ב' כסלו ס''ז 11:25
