מלשון הפסוק (שמות ה, ד) "ויאמר פרעה ... למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם" מדייקים חז"ל "סבלותיכם" ולא "סבלותם", מכאן ששבט לוי פנוי היה מעבודת פרך.

עפ"י הרמב"ן, יש מנהג בכל עם להיות להם "חכמים מורי תורתם" לפיכך שיחרר פרעה את שבט לוי כיוון שהם "חכמיהם וזיקניהם" של בני ישראל. וב"לכו לסבלותיכם" התכווין, שובו ללמד ולהיות מורי תורתם של היהודים.

פרעה: הניחו לאחיכם

כלומר פרעה טען, די בכך שאתם משוחררים מעבודת פרך, וביכולתכם ללמוד תורה וללמד את האחרים, אך מדוע עליכם להתערב בחיי הכל ולגרום שיהודים לא ינהגו בהתאם לסדרי המדינה?

לכאורה יש הגיון רב בטענת פרעה: לפי הטבע, אפילו עבד אחד לא יכול היה לברוח ממצרים, ובפרט שגזירת הקב"ה היתה ל"ארבע מאות שנה" ואם כן, טען פרעה, מדוע רצונכן לשנות את טבע העולם? לכו לסבלותיכם - לימדו שיעורי תורה והניחו ליהודים לנהוג כסדר העולם.

אלא שברור ביותר, שאם הייתה מתקבלת טענה זו, לא היו בני ישראל נגאלין. שהרי אילו היו בני ישראל מתעכבין בגלות מצרים אפילו רגע אחד לא היתה יכולה להיות גאולה. אומנם בשכל ובהגיון יש מקום לטענת פרעה, אך בני ישראל אינם מוגבלים בהגבלות של שכל וסדרי העולם, לפיכך דילג להם הקב"ה על הקץ.

ההוראה מכאן ברורה, יהודי איננו יכול לחשוב - אני את נפשי הצלתי. ובמיוחד שאני לומד תורה ומה איכפת לי כיצד מתנג יהודי אחר. יש לדעת כי זו השקפת פרעה. כאשר רואים אש בוערת, ר"ל, בביתו של יהודי, הרי אף אחד לא יתיישב לחשוב אם עליו לעשות משהו כדי להציל את האחר מן האש, או לחשוב: כיצד יכול אני, ומדוע עלי להתערב בענייני הזולת? אלא ירוץ מיד כדי להציל את הזולת.

ואם כך הם הדברים כשמדובר בחיי העולם הזה, ק"ו כאשר מדובר בחיי העולם-הבא וחיי העולם-הזה גם יחד. אין מקום לעריכת חשבונות, יש לפעולככל האפשר להצלת הזולת.

חובת אהבת ישראל

כ"ק מורי-וחמי אמר בשם הבעש"ט שחובת אהבת ישראל חלהגל על יהודי הנמצא אי-שם בקצה תבל. אהבה זו איננה צריכה להיות "ואהבת" סתם, בהגבלות מסוימות, אלא "כמוך", ללא הגבלות.

ותלמיד הבעש"ט, המגיד ממעזריטש איחל לעצמו שהלואי היה מנשק ספר תורה באותה מידה של אהבה וחיבה שהיתה לבעש"ט כלפי כל יהודי.

ועל כן גם כשנמצאים באוהלה של תורה יש לצאת ולהביא לקיום מצב זה גם אצל יהודי זולתו.

יש לדעת כי אין לדחות את העבודה לאח"כ.הוראה זו תקפה לבחורי ישיבה ולכל יהודי הנמא בקרן אורה.

חובה זו היא במיוחד לאור העובדה כי אנו קומה אחת שלימה. כאשר פגומה שלימותו של יהודי בתורה ומצות, מורגש הפגם אצל כל ישראל.

האשמה במפקד

"אתם נצבים היום כולכם" כאשר מציבים חיילים בתהלוכה לפני המלך, אז אם אחד החיילים הפשוטים לא הבריק את כפתור חליפתו, אין תובעים זאת מהחייל, אלא בעיקר את המפקד הראשי, מדוע הוא לא לימד את חייליו להתכונן כראוי לעמידה לפני המלך.

יש לדעת איפוא שכאשר "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" אין הדרישות מכוונות רק כלפי "חוטב עציך ושואב מימך" אלא בעיקר כלפי "ראשיכם שבטיכם" (כמאמר הספרי "ואשימם בראשיכם", הם לא יוכלו להצטדקולטעון שהם היו טרודים בטיפול בעצמם").

וכאשר ננהג כקומה אחת שלימה כל בני ישראל, ביחד, מ"ראשיכם שבטיכם" ועד ל"חוטב עציך ושואב מימיך", יתהווה מצב של "ויעשו כולם אגודה אחת או אז נזכה "לעשות רצונך בלבב שלם", ויהיה "ה' אחד ושמו אחד".