באגרתו הידועה לגיסו, כותב הבעש"ט הק' על עליית הנשמה שעשה בראש השנה תק"ז. בה פגש את מלך המשיח, ועל תשובתו של מלך המשיח לשאלתו של הבעש"ט, "אימת אתי מר". בתשובתו של מה"מ לבעש"ט שלושה חלקים:

1. יתפרסם למודך ויתגלה בעולם.
2. יפוצו מעיינותיך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת.
3. יוכלו גם המה לעשות ייחודים ועליות כמוך.

וכותב שם הבעש"ט שהיה לו צער גדול על אריכות הזמן מתי יהיה זה. והנה ידועים דברי כ"ק אדמו"ר מה"מ שיל"ו, בריבוי מקומות שכבר הופצו המעיינות, ואין שום הסבר ע"פ שכל לעכוב הגאולה. ולכאורה כיון שתנאי מלך המשיח ל"אתי מר" כוללים גם "יוכלו גם המה לעשות ייחודים ועליות כמוך" והרי (לכאורה) עדיין לא התקיים התנאי.

אלא שלפי דברי אדמו"ר הזקן בביאור לד"ה "ויהיו בנ"י במדבר וימצאו איש מקושש עצים", וז"ל "... וע' במנחות (דנ"ג ע"ב) גבי יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו. ופי' שנקרא עם זו ע"ש שמחברים היחוד עליון דהוי' הוא האלקים ע"י שמאמינים בהשגחה פרטיות וכמ"ש מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ והמזלות וכל צבא השמים אין להם שום ממשלה בעצמן שהם רק שלוחי ההשפעה כגרזן ביד החוצב בו... " ע"כ, אתי שפיר, שהרי שיטת וחידוש הבעש"ט הק' מתבטאת בעיקר בענין ההשגחה הפרטית, אשר על כן יחד עם הפצת המעיינות ופרסום לימודו, בא ג"כ "יוכלו גם המה לעשות ייחודים ועליות כמוך". ולכן אין שום מניעה על התגלותו המיידית של כ"ק אדמו"ר מה"מ שיל"ו, ונקבל פניו בשמחה ונכריז לפניו יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.